לשאוף לנשוף

אווה: עכשיו תשכבי, עושים דמיון מודרך.

אני (חושבת לעצמי): שונאת דמיון מודרך!

אווה (כנראה קוראת מחשבות): תפסיקי לעשות פרצופים, זה כלי מאוד יעיל!

אני: מתמתחת, מרפה, שואפת, נושפת, שואפת, נושפת, שואפת, פולטת את האוויר בשלוש נשיפות קצרות.

שניכם הולכים על חוף-ים, יד-ביד (עוד פעם חוף ים? היא לא יכולה להמציא דמיונות מודרכים שאין בהם חוף-ים?). מזג-האוויר נעים, החול והמים חמימים, אתם מטיילים, מדברים. עכשיו שניכם מתחילים לרוץ, עדיין מחזיקים יד-ביד (שוב לדמיין את עצמי עושה פעילות גופנית? כוס אמק), אתם רצים, את עוזבת לו את היד וממשיכה לרוץ לבד, עכשיו את עוקפת אותו, וממשיכה לרוץ (היי, איפה אתה? למה אתה לא רץ אתי? מסתובבת ומסתכלת לאחור, הוא עומד שם, לא בא אחרי. בוא כבר! למה אתה מחכה?! אני רצה ומסתובבת, רצה ומסתובבת, והוא כבר נקודה קטנטנה, אני מתחילה לבכות וממשיכה לרוץ, מנגבת את הנזלת והדמעות ביד וממשיכה לרוץ, עד שאני לא יכולה יותר, קורסת על החול, ומקיאה) עכשיו תנשמי עמוק, ושוב, תסתובבי ותחזרי בהליכה איטית עד המקום ששם טביעות הרגליים שלכם נפרדו (הנה, הגעתי, ארבע רגליים, זוג אחד) עכשיו תמחקי את טביעות כפות הרגליים של שניכם (לא רוצה, זה מה שנשאר! אבל אני עוברת עליהן עם הרגל, מטשטשת אותן, משום מקום צצים מגרפה ודלי, כמו של ילדים, אני מגרפת את החול, שלא יישאר כלום, ואז הולכת לים ומביאה מים, שוב ושוב, כבר כמעט אין סימן) עכשיו בא גל גדול, ושוטף את כל טביעות הרגליים על החול (מה פתאום? הנה, נשאר סימן!), ועוד גל, ועוד גל, עד שבאמת הכל מחוק. הכל מחוק? (כן. מחוק.) עכשיו תיכנסי לים ותשחי עד האופק (טוב, תשמעי, זה דמיון מודרך או תריאטלון כאן?) תשחי בתנועות חתירה ארוכות (מאיפה אני יודעת לשחות חתירה? בקושי יודעת לשחות שחיית כלב, נו, מילא, חתירה) תרגישי איך הריאות שלך מתמלאות אוויר נקי לגמרי, תשחי עד שתגיעי לאופק. שום דבר לא כואב, את לא מתעייפת, להפך, השחייה ממלאת אותך כוחות חדשים, כשתגיעי לאופק תסתובבי ותחזרי. (אני שוחה, מרגישה בראש את התנועות החלקות, האלגנטיות, שהגוף בכלל לא יודע לבצע). כשתגיעי לחוף תני לשמש לייבש אותך (יש לי עור ברווז, אבל הנה, לאט לאט המים מתאדים ממני, עכשיו קצת חם), עכשיו תלבשי משהו נעים (המ...אולי חלוק משי? לא...קצת מגוחך, אולי חולצה מכותנה דקה? כן, רעיון מצוין!), ותלכי הביתה (מאיפה אלך? דרך שדרות רבין ואז אחתוך ברחוב אנה פרנק? לא, אני אלך במונטפיורי, ואז אפנה לכיוון אלי כהן) כשתגיעי הביתה תפקחי עיניים. (פוקחת. נגמר).