לשאוף לנשוף

כבר מזמן אני משתוקקת למחשב נייד. מכיוון שהעבודה שלי לגמרי תלויית מחשב וכל מה שאני צריכה בשבילה זה מחשב ואוזניות, מחשב נייד יוכל לשפר פלאים את איכות חיי. אני אוכל לצאת מהבית ולהיות בין אנשים, ולא אצטרך לשבת כל היום בפינה ולהקליד.

כבר חודשים אני מבלבלת במוח לכל מי שמוכן לשמוע לי, מבררת דגמים ומפרטים, וטובעת תחת מגוון מונחים כמו dual core, WIFI, bluetooth, ושאר מילים שמשום מה עושות אותי נורא חרמנית. מאז שהכרתי את אוריאל הוא מטיף לי בדבקות, "קל, קל, הדבר הכי חשוב במחשב נייד זה שהוא יהיה קל," ואז הוא מלטף בחיבה את הנייד שלו, ששוקל קילו וחצי. "חזק," ממלמל אלי, "מעבד חזק זה נורא חשוב." "תראי איזה יופי!" הציג בפניי הערס את ה-X60 החדש שלו, "הוא נפתח רק עם טביעת האצבע שלי, תבדקי!" בדקתי, וואלה, לא נפתח לי. ואני, כולה מה אני רוצה? לשבת בבית קפה ושיחשבו שאני כותבת את הרומן שישנה את פני הספרות העברית, כשאני בעצם מדברת באייסיק?

בסוף, אחרי התלבטויות רבות, הצלחתי להצטמצם לשני דגמים - lenovo V100 ו-IBM X60 (כן, כן, אני יודעת שזו בעצם אותה חברה, חשבתם שמישהו ממומחי המחשבים שסובבים אותי היה חוסך ממני את המידע הזה?). הלנובו קצת יותר כבד, הוא שוקל 1.900, אבל יש לו כונן אופטי מובנה, מה של-IBM אין, והוא זול מהאייביאם בערך ב-2000 שקל.