פגיעה חמורה בחופש הביטוי: ביום שישי הייתי אצל אלי (תפוחי אדמה אפויים עם עגבניות, קציצות עגל שטוגנו קלות ואז בושלו בציר מרק מרוכז, סלט אבוקדו וסלט פאטוש, היה מעולה, כרגיל, קיללנו אותו בגלל הכובד, כרגיל), בקיצור, בעודי עומדת במטבח ומשוחחת עם אליהו, ניגשה אליו אריאלה א' הנערצת, אלי העיר לה משהו, אריאלה א' צחקה, ואז שניהם הסתכלו עלי בזעף ואמרו לי, "ושלא תעזי לכתוב על זה בבלוג שלך!".
ואני תוהה, מה קורה פה? ככה פוגעים בחופש הביטוי והאמנות? תתביישו לכם! בעצם, קצת מצחיק שהפכתי לאימת הקרובים לי
היום התחלתי לקרוא את "התיקונים", הספר ישב אצלי על המדף יותר משנה, מחכה בשקט לתורו, וספרים אחרים ושובבים ממנו הקדימו אותו. כאילו, התחלתי וזה, אבל כדי שאני ממש אכנס לספר עב-כרס באנגלית, אני צריכה שההתחלה שלו תהיה הכי סוחפת בעולם, עד אתמול ההתחלה של "התיקונים" לא סחפה אותי מספיק. לפני כמה חודשים יצא תרגום של הספר, אבל סרבתי בעוז לקנות אותו, מבחינתי לקרוא את התרגום אחרי שהמקור שכב אצלי בשממון היה הודאה בכישלון. בינתיים נוספו עוד ועוד ביקורות מהללות, ורק אני המשכתי למלמל, "מייד אחרי המבחן בפמיניזם", "מייד אחרי המבחן בתרגום", מבחן בא והלך, ותורם של התיקונים לא הגיע. בשבוע שעבר אחי הוציא אותו מהספרייה של המכללה, ואני כבר אמרתי לעצמי, שאם יש לי התרגום בבית, ועוד בלי לקנות אותו, זה בעצם מנקה אותי מוסרית ואני יכולה לקרוא את התרגום. אתמול בבוקר חיפשתי, לא מצאתי, לקחתי את המקור, ונשביתי. אבל עדיין לא הייתי בטוחה שאני רוצה להתחיל לקרוא 700 עמודים באנגלית, אז היום לקחתי גם את התרגום, לראות אם שווה באותה מידה. כבר בעמוד השני הייתה בתרגום השמטה. לא השמטה טראגית, אולי אפשר אפילו לקרוא לה השמטה חסרת חשיבות, אבל הזלזול הזה בקורא כל-כך הרגיז אותי, שמייד ויתרתי על קריאת התרגום. עכשיו אני תוהה למה זה הרגיז אותי. הרי אני יודעת כמה קל להשמיט דברים בתרגום, כמה קל לפספס, בעיקר פרטים לא ממש חשובים. אולי זה בגלל שזה ספר שהתאהבתי בו באנגלית ופתאום ראיתי איך מעליבים אותו בעברית? בכל מקרה, אני רק בעמוד שבעים, אבל הוא עושה רושם מצוין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
