לשאוף לנשוף

אני דווקא נוטה לחבב את הצמד פוחובסקי, לא שאין לי טענות, אבל נגיד, את "ללכת על המים" ראיתי פעמיים, בקולנוע, ולמרות שהסרט התחיל יופי והתדרדר בסוף לקיטש ומוות מהסוג הנחות ביותר, שמרתי להם את חסד החלק הראשון והמוצלח של הסרט. בנוגע לבועה המבקרים היו תמימי דעים למדי, כולם טענו שמדובר בסרט, אפעס, לא משהו, אבל מכיוון שאני מרגישה מחויבת לתמוך בקולנוע הישראלי, ובגלל שאני בכל זאת מחבבת את פוחובסקי, וגם בגלל שהט' אמרה, "ביקורות ביקורות, מה, לא נראה?" הלכנו היום לראות את הסרט.

תשמעו, לא נעים, אבל המבקרים צדקו. הסרט אשכרה מביך. קודם כל, הוא חוטא בחטא הגדול ביותר שסרט יכול לחטוא בו: ההרגשה היא שהוא נמשך הרבה יותר זמן מכפי שהוא נמשך באמת. לקראת הסוף כבר מצאתי את עצמי מסתמסת עם אנשים מרוב חוסר עניין.

אחרי זה העלילה רצופה בכל כך הרבה קלישאות, שזה כבר היה מביך. ההומו השמלאני שהוא רק עלאק שמלאני, הילדה השמלאנית הטובה שמבינה שהיא צריכה לאהוב את מי שאהב אותה קודם ולא לרצות מנייאקים שמזיינים וזורקים, ההומו הערבי הסופר רגיש, ועוד איזה הומו שהיה יפה עיניים ובלורית, וגם בחור טוב כזה, שאפילו עושה מילואים. חשבתם שהסצנה של האישה הערבייה שיולדת במחסום תיחסך מכם? תחשבו שוב. ומה עם שמלאנים מיליטנטיים שמצטערים שהם לא יכולים להזמין פלשתינאים לרייב נגד כיבוש כי הם לא מכירים כאלה? גם הם בסרט.

המשחק של הגיבורים הראשיים היה סתמי, חוץ מאשר ג'ו סוויד, אבל נראה לי שהוא שחקן כל כך טוב שאין איך לקלקל אותו. בכלל, מישהו שם לב שאוהד קנלר נראה קצת כמו קוף? לא קוף חינני כמו ווילם דפו, סתם כמו קוף.

התובנות שעולות מהסרט מביכות ברדידותן: מלחמות זה פויה, הומופוביה זה איכסה, עשו אהבה לא מלחמה. הנה זה מגיע: שיואו.

השמאל הישראלי מוצג בסרט כמו קומץ סטלנים שרוצים לרקוד ולעשות MDMA. לא שיש בזה משהו רע, אבל גם בעומק אין שום דבר רע.

אה, והבעיה הכי גדולה בעיניי: הבטיחו לי את סצנות הסקס הכי אמיתיות מאז "חתונה מאוחרת". אני ידועה כמוהופילית גדולה. הפורנו שהכי מחרמן אותי זה פורנו הומואים, כפי שתעיד תיקיית ה"ארוטיקה" במועדפים שלי, שמכילה בעיקר לינקים לאתרים של סיפורי פורנו הומואיים. בד"כ המחשבה על שני גברים שמזדיינים גורמת לי לעליצות בלתי נשלטת. בסצנות הסקס הקצרות ב"הר ברוקבק" נעתי בשמחה בכיסא. כאן ישבתי משועממת, וכל הזמן קיוותי שזו עדיין לא ה-ס-צ-נ-ה הסקסית שהבטיחו לי. זו כן הייתה הסצנה הזו, והיא לא הייתה מחרמנת בכלל.

נראה לי שפוחובסקי כבר הוכיחו שהם יודעים לעשות קולנוע טוב, מבחינה אומנותית הם יודעים את העבודה. עכשיו הגיע הזמן להפסיק לחשוב בסיסמאות וקלישאות, ולדחוף את העלילה למקומות הכי צפויים, כי חבל.