היום בבוקר התעוררתי בתשוקה עזה להיות אישה. קצת כמו, "כאשר הקיץ גרגור סמסא בוקר אחד מתוך חלומות טרופים, מצא שנהפך במיטתו לשרץ ענקי". מייד השלכתי את השמיכה מעלי, החזרתי את ניקולאי למגרה (לא עוד פדיחות עם אחים שמוצאים אותו, ואם באחים עסקינן, אתמול הלכתי לבלונדיני, הנסיכה פשוט היה צריך כסף, ומה ראיתי אצלו? את העותק שלי של "הקוף הערום", כששאלתי אותו מה הספר שלי עושה אצלו הוא אמר שבמילא אני לא קוראת אותו. רק לי משהו נשמע מחוצף בתשובה הזו?).
אספתי את כל המצרכים הדרושים בסלסלה, ועליתי לבית הורי.
הצעד הראשון היה לשטוף פנים בסבון גרגרים, כדי להכין את העור למה שצפוי לו, אחר כך מרחתי מסיכה חימר שאמורה לכווץ את הנקבוביות, ותוך כדי שהמסכה התייבשה וכיווצה הנקבוביות מרטתי את הגבות, ששוב היו בדיזסטר גמור. כשהמסכה התייבשה שטפתי אותה, ומרחתי מסיכה מתקלפת.
רק באשקלון היו מורחים דבק פלסטי על גב היד, מחכים שהוא יתייבש ואז מקלפים אותו? אין לי מושג למה זה היה כל-כך כיף. מסיכה מתקלפת זה אותו דבר, רק הרבה יותר יקר. כשהמסכה הזו התייבשה הורדתי שערות ברגליים, ועשיתי לנשרק'ה תספורת. הוא הביט בי בעצב ואמר, "מה, את מריצה אותי לתחרות הכוס הכי מטופח שאף אחד לא רואה?", אז אמרתי לו "סתום ת'פה ואם תתלונן הרבה אני לוקחת לך את ניקולאי!", הוא שתק.
אחר כך מילאתי את האמבט מים, שפכתי פנימה שמן כזה, קילפתי את המסכה המתקלפת, ומרחתי במקומה מסיכת לחות מזינה. בדרך הסתכלתי על עצמי מקרוב. על עצמות הלחיים הנמשים כבר מתחילים להפוך לכתמים. בינתיים רק אני רואה את זה, ולבי נחמץ קצת. בזוויות הפה רואים את קמטי ההבעה העתידיים, עוד כמה שנים יש לי עד שהם יהיו ברורים לגמרי?
חפפתי שיער, ייבשתי, מרחתי קרם לחות לשיער, טבלתי מגבת במים חמים וכרכתי אותה סביב השיער, שהלחות תיכנס טוב טוב פנימה. כשהוא יתחיל להלבין אני חושבת שאני לא אצבע, יש משהו מכובד בשיער אפור. או שעכשיו אני גיבורה גדולה, נדבר כשזה יתחיל לקרות.
נכנסתי לאמבט, מתכסה כולי בשמנוניות נעימה. במעלה הירכיים אני מסתכלת בורידים התכלכלים, כמו דלתא של נהרות מתחת לגוון הלבנוני, הלא בריא של העור. עכשיו אני לוקחת סבון פילינג ומשפשפת את העור בכוח, רואה אותו מווריד. אחר כך שפשוף נמרץ של העור הקשה בעקבי הרגליים, וגזיזה קפדנית של הצפורניים.
יוצאת, מתנגבת, שוטפת פנים פעם אחרונה, קרם לחות קליל, קרם גוף לא מאיים, והנה. הכל בסדר.
עכשיו אני אישה?
ובמעבר חד, כהרגלנו: זה שאני מקבלת ג'אנק מייל מקארין ארד, מורן שריר, אמנון דנקנר ונילי לנדסמן, אומר שאני במקובלים?
ועוד מעבר: הטבעות האלה, הן באות ליצור עוד סוג של מדרג בישראבלוג? מספר הטבעות מעיד על מידת הפופלאריות החברתית? בינתיים הוזמנתי לטבעת {חטאים}{מאוד מושך}, אבל נאלצתי לסרב כי נו, איפה החטאים ואיפה אני? ולטבעת של אנשים כנים שלא פוחדים להחשף, לא יודעת, נראה לי מקום יומרני מדי. לטבעת הגיקים לא קיבלו אותי, מה שמאוד מצער אותי. אני עדיין משתדלת להבין למה זה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
