לשאוף לנשוף

היום משמו (אולי הגיע הזמן למצוא לו כינוי אחר?) עושה מסיבת חנוכת בית, ואיכשהו, כשהוא הזמין אותי זה היה הדבר הכי טבעי בעולם.

לפני שלוש שנים וקצת התפתלתי מייסורים כי הוא עזב, ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו מדחקקים במסנג'ר, הוא שואל אותי על ספרים, אני שואלת אותו שאלות רפואיות (חי, כל היפוכנדר צריך רופא קרוב) או מבקשת שיעזור לי לתרגם מונחים רפואיים, וכאילו, הכול בסדר.

זה לא שאנחנו חברים הכי טובים טובים או משהו כזה, אבל נעים לי לדבר אתו, הוא מצחיק אותי, אני גוערת בו, לפעמים אנחנו אפילו מעמיקים (האימה!) ובטח היום בערב יהיה נעים לראות אותו.

מוזר לי לחשוב איך מכל הרגשות העצומים האלה צמחה סתם נעימות, אבל הנה, בפעם הבאה שישבר לי הלב (אבל מונדייה, בחייאת רבאק, האמת שמיציתי, כן? בוא נסגור שהבא נשאר, כאילו, שיעורים זה יופי, אבל אני בשלה לעבור לשלב היישומי, חןחן) הכול יהיה כתוב כאן: הדיכאון, ההתאוששות, אהבה חדשה, נעימות.

שוין, בחיי ששוין.

המלצות ספרותיות:

ג'וזף פיינדר - רצח בעיניים (טרם ראה אור, אבל ממש בקרוב) ספר מתח אידיאלי לחופשה. נגיד, אם היה מותר לנסוע לסיני, זה אחד הספרים שהייתי לוקחת. קולח, מותח, אי אפשר להוציא אותו מהיד, שנון, נחמד, ולא זוכרים כלום אחרי שגומרים לקרוא. בדיוק מה שצריך בימים טרופים אלה.

ישן, למי שאוהב פנטזיה: שיר של אש ושל קרח, שזו טרילוגיה שהפכה לחמשתולוגיה, אני גמרתי זה עתה את החלק השני ומחר אקח מהט' את השלישי - אחלה ספר פנטזיה, באמת, אבל רק לחובבי הז'אנר.

שבת שלום!

ושתיגמר המלחמה כמה שיותר מהר, אמן סלה.