כל הפוסט הקודם? אפשר לקמט אותו ולזרוק לפח. ערב כזה מבאס מזמן לא היה לי. בחיי, זה היה כל כך מבאס שכבר במדרגות בדרך החוצה התקשרתי לאוריאל בזעקות "פוצקי! אתה האקס הכי מהמם שלי וזהו!"
האנשים בערב התחלקו לשני סוגים: זוגות צעירים שדנו בכיורים וחרסינות, ורופאים (הודעה לו': האקסית של א' הייתה שם, והיא ממש שמנה, הא!). אה, ואני. זה היה דז'ה-וו מהסוג החמור ביותר. כשמשמו ואני נפרדנו זה היה אחרי שנה וחודשיים בהם זוג חברים אחד התעסק בחרסינות וכיורים, וכעת זוג אחר התחתן, ושומו שמיים, שאלוהים יעזור לי, עולם חדש של מוצרי ריצוף נפתח לפניי.
"אנחנו בטח נורא משעממים אותך" אמר אחד הבעלים, "לא, לא, תמשיכו," אמרתי בחן אופייני, "אני ממש מרגישה כאילו שהזמן לא עבר."
וכעת לנושא המרכזי, אקסי הלפני לפני אחרון: אני, כבחורה מחונכת היטב, יודעת שאם אני מארחת ומגיע אורח שלא מכיר את שאר הנוכחים, המינימום האולימפי הוא לעשות סיבוב להציג אותו בפני כמה אנשים, ככה, בשביל ההרגשה הטובה. ובכן, משמו לא טרח לעשות את זה, הוא גם בקושי טרח לדבר אתי. הוא היה לא נחמד בצורה די מחרידה, בהתחשב בעובדה שהוא זה שהזמין אותי לבוא לשם, כאילו, מה הקטע, למה הוא הזמין אותי? כדי להתעלם ממני? אז ישבתי שם, כמו דג מחוץ למים, כמו שתיל מחוץ לאדמה, כמו נסראללה מחוץ לבונקר, ותקעתי משה בתיבה כאילו אין מחר, וכך גם חירבתי מאמצים ארוביים של חודש.
בסוף מצאתי בחורה מאוד נחמדה לדבר אתה וקשקשנו לנו קצת, עד שהלכתי, ואז התקשרתי לאוריאל להבהיר לו שהוא האקס השולתת!!!11!
ואתם יודעים מה: בתגובות בפוסט הקודם גע"ס אמרה שאם שני אנשים היו ביחד זה בגלל שהיה להם משהו במשותף, ואחרי שנגמר הכעס הדברים הטובים עדיין שם.
ובכן, מה שיש לי להגיד זה שאם זוג נפרד, כנראה גם לזה הייתה סיבה טובה, ויש אנשים שהמקסימום שראוי להיות אתם בקשר זה במסנג'ר.
טפי.
יאללה, הפסקת אש!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
