סו הלפ מי גוד, לא נגעתי:
הצ'ופ: אני הולך הביתה, יאללה ביי.
אני: אוי, אהמ, יש לי בקשה, ותרגיש נוח לסרב, אהמ, אתה מוכן לעבור דרך הסופרפארם לקנות לי טמפונים?
הצ'ופ: לא!
הצ'ופ: טוב נו, מאיזה סוג?
אני: פלייטקס נורמל
הצ'ופ: טוב, זזתי, ביי.
חמש דקות אחר כך, טלפון:
הצ'ופ: מה אמרת שאת רוצה?
אני: פלייטקס, נורמל, זו עטיפה צהובה.
הצ'ופ: אין פה שום עטיפה צהובה! ואין נורמל, יש רגולר, ויש עם דאודורנט ובלי דאודורנט, יש מלא סוגים! מה קורה פה?!
אני: נו, רגולר, ובלי דאודורנט.
הצ'ופ: למה? למה בלי?
אני: כי זה לא בריא (זה כנראה לא הזמן להסביר לו על ההתנגדות האידיאולוגית שלי לתחתוניות, תחתוניות מבושמות, סבונים אינטימיים וכאלה)
הצ'ופ: אוי, אבל יש פה כאלה עם עיצוב הרבה יותר מוצלח!
אני: של קוטקס, לא, לא כאלה
הצ'ופ: בטוחה? יש להם עטיפה מעולה.
אני: בטוחה.
שעה וחצי אחר כך, בביתו של הצ'ופ:
הצ'ופ: את יודעת, אני מרגיש שלא קנינו את המוצר הטוב ביותר, הקוטקס נראו הרבה יותר שווים.
אני: אין להם מוליך, זה לא שווה כלום.
הצ'ופ: מוליך?
אני פותחת טמפון ומראה לו (לא מדגימה, מראה, סוטים!) איך מוליך עובד.
הצ'ופ: אלוהים, מה יהיה בשלב הבא? טורפדו קטן שיוביל את זה ישר למקום?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
