לשאוף לנשוף

אתמול, אחרי הפגישה עם אביבה ונעם החתיך - הילד הזה הולך ונהיה מהמם מרגע לרגע, ולולא הייתי מבוגרת ממנו כל כך, ואם אימא שלו לא הייתה אוסרת את זה בפירוש הייתי מתחתנת אתו! - גררתי אחת גע"ס לקנות לי נעלי ספורט. הקודמות היו מרדימות לי את כף הרגל באמצע ההליכה, והזוג השני היה גורם לי לשרירים תפוסים, ועכשיו שהתחלתי קצת-קצת לרוץ כבר נגמר המנוס. הייתי חייבת להשקיע בנעליים נוחות שלא ירדימו לי את הרגל ולא יתפסו לי אותה, מהסדרה הזאת, מאז אני מכשכשת באושר בבהונות, וברגליים נעים לי נורא בזכות הצ'ופצ'יקים הקטנים שיש להן בפנים.

אבל כל זה לא קשור להחלטה המהפכנית שקיבלתי אתמול. כמו כל בחורה, פחות או יותר, תמיד אני שוקלת יותר מדי לטעמי, וזה כולל את הפעם ההיא לפני שנה וחצי כשבצירוף נסיבות מהמם עליתי על המשקל והוא הראה את המספר המופתי 46.5 ק"ג. לצערי לא הייתה לי מצלמה באותו רגע, אבל אני בהחלט מחשיבה את השניות האלה לאחד מרגעי השיא של חיי (לכל אלה שמתעבות אותי עכשיו: אל חשש, אחרי זה הגיע אוריאל, ואני במערכות יחסים משמינה יפה. מכיוון שאחרי שנפרדנו לא נכנסתי לדיכאון, אני כרגע רווקה ששוקלת כאילו אני בזוגיות, שוין)

אה, אז ההחלטה המהפכנית? בעיקרון אני נקשלת כל הזמן, נשקלת ונשקלת ונשקלת, לפני פיפי ואחרי פיפי, עם תחתונים ובלי תחתונים (לא, תחתונים לא משפיעים כלל על המשקל) לפני ספורט ואחרי ספורט, עד שאתמול החלטתי שמספיק ודי. נשקלתי פעם אחרונה והגליתי את המשקל למעמקי הארון, למעלה, איפה שאני צריכה לגרור כיסא כדי להוריד אותו משם. ועכשיו אני אמשיך בשגרת הספורט בלי להישקל במשך חודש, ונראה מה יהיה. כבר מעכשיו אני רוצה להודיע למשקל שאם בעוד חודש הוא לא מראה 2 קילו פחות, אני מוציאה לו את הבטריות, בן זונה!

אזהרת קריאה: ספר בשם "רעש מלחמה". בגדול הספר מספר על כך שהמצרים מגלים דרך לדעת מתי יהיו רעידות אדמה, לא המצרים, היפאנים, לא משנה, ואז הם יודעים שבישראל תהיה רעידת אדמה של 8.5 בסולם ריכטר. בגלל שהם ערבים רעים-רעים-רעים, כמעט כמו שלי יחימוביץ, הם מחליטים לנצל את הבלבול שישרור אז בארץ כדי לפלוש ולשחרר את אדמות פלשתין.

מצד אחד, הספר מעניין ומותח, מצד שני, הוא כתוב בצורה איומה. הדמויות יותר שטוחות ממני, הדיאלוגים מצחיקים במגוחכותם, והכתיבה נהיית טכנית מדי לעיתים קרובות. יש לי הרגשה שאנשים מוזרים שאוהבים לקרוא טום קלנסי (קרי, גברים) ייהנו מהספר, אבל בנוגע לכל השאר, תעזבו, הנה, אני אגלה לכם את הסוף: ישראל פותחת למצרים את התחת טוב-טוב.