לשאוף לנשוף

בעיקרון אני לא הולכת לים. אני יודעת שזה בזבוז לגור באשקלון ולא להתקרב לים, אבל כל הקטע המימי הזה מעולם לא דיבר אליי, וחוץ מזה, המחשבה על להסתובב מול אנשים שאני לא מכירה בתחתונים וחזייה נראית לי משונה מדי. אתמול הסתובבתי באתר של בגדי הים האלה (נו, הנוהל הרגיל, תפתחו את הלינק, תחזרו הנה, יש בחינה בסוף), ועלו בי כמה מחשבות. קודם כל, שיטת הפרסום שלהם פשוט גאונית.  המוני נשים רגילות שולחות צילומים שלהן בבגדי הים האלה, וכולן מספרות כמה סקסיות ונחשקות הן מרגישות בזכותם. אלה שנשואות מספרות איך בעלן מת עליהן בבגד הים הזעיר והשקפקף הזה. אותי הצחיקה במיוחד מיוריאל, מצרפת, שכותבת שבעלה אמר שהיא נראית כמו מלאך בבקיני שלה. בעיניי זה קצת מוזר כי תמיד דמיינתי שמלאכיות לובשות שמלות לבנות וחסרות צורה, אבל כנראה זה כי אני בחורה נורא שמרנית. אין ספק שמלאכית בביקיני שקוף תשמח את אלוהים הרבה יותר.

אחרי שגמרתי להתפעל משיטת הפרסום הגאונית, מהעובדה שהנשים מסתובבות, בעצם, בתחתונים וחזייה כל כך זעיקים שהתחתונים הכי זעיקים שהיו לי אי פעם הרבה יותר גדולים מזה, מאיזה פשלות איומות מנתחים פלסטיים מסוגלים לעשות, ומזה שיש נשים שלמעשה עובדות פול טיים ג'וב בלהיות כוסיות, התפניתי לחשוב קצת על פמיניזם. נו, אני צפויה.

אחד הזרמים הפמיניסטיים שהכי מטרידים אותי זה הפמיניזם האמריקאי, הגל השני שלו, שהתחיל בשנות ה-60 ונמשך עד היום, פחות או יותר. כל הזמן מדברים על תחילת הגל השלישי, אבל הוא עדיין לא ממש התחיל, אולי כי הלהט המהפכני שכך, וקצת קשה לגייס לפעולה נוכח מטרות לא לגמרי ברורות. הבעיה הכי גדולה עם הגל הזה היא שהוא אמריקאי, ואמריקה הגדולה היא אחת המדינות הכי פונדמנטליסטיות בעולם. הם פוריטניים עד כדי גועל, וכך גם הפמיניסטיות שלהם, שנוטות לצעוק "גוועלד!" על כל ביטוי של מיניות נשית. אם אנדריאה דבורקין (או כל נביאת זעם אחרת, אני מזכירה את שמה כי היא מוכרת, זה הכול) הייתה משיגה את מטרותיה, אז כל משגל עלי אדמות היה מתנהל כך:

אני יכול לנשק אותך?

אני יכול ללטף לך את השדיים?

אני יכול להפשיט אותך?

אני יכול לרדת לך?

אכפת לך אולי לרדת לי?

אני יכול להכניס את הפין שלי לפות שלך?

את עדיין מסכימה שהפין שלי יהיה בפות שלך?

ועכשיו?

ועוד קצת?

אני יכול לגמור?

תודה.

מה לעשות שסקס ומיניות לא פועלים בהתאם לקודים כאלה? מגוון הדברים שאנשים אוהבים בסקס הוא אינסופי. אני בטוחה שיש נשים שאוהבות סקס עדין ומלא רגש, ויש כאלה שאוהבות שמזיינים אותן, טוחנים להן את הצורה ופותחים להן את הכוס, ויכול להיות שאישה תאהב גם את זה וגם את זה, קורה, עניין של מצבי רוח. אבל הבעיה היא שהגל הפמיניסטי ההוא לא מכיר במגוון העצום של המיניות האנושית והנשית. ברפלקס מותנה הן צועקות "החפצה!" נוכח כל עירום נשי, ו"הטרדה מינית!" נוכח מילים לא נעימות. אבל מה עם הנשים האלה שהצטלמו לקטלוג של מליבו סטרינגס? הן עושות את זה מרצונן החופשי, הן לא מקבלת על זה כסף, ונראה שהן מבסוטיות עד הגג מזה שהן מוחפצות, מבוזות ונורא נעים להן שהעין הגברית המגעילה מתעכבת על השפתיים החיצוניות המרוטות לגמרי שלהן.

דבורקין הייתה אומרת שהן אימצו את נקודת ההשקפה של הפטריארכיה, אבל אני לא מאמינה למושג הקלוש הזה, "נקודת המבט של הפטריאכריה". מאוד יכול להיות שחלק הנשים האלה הן פמיניסטיות למופת, שמרוויחות שכר שווה ומנהלות את חייהן מתוך מודעות פמיניסטית מלאה. אבל זה לא מונע מהן גם ליהנות הנאה שלמה מהאפשרות להיות אובייקט, כי לפעמים להיות אובייקט זה נורא נעים. מעניין אם בזה יתמקד הגל השלישי של הפמיניזם, בידיעה שנשים הן גם וגם, ושאין בהכרח סתירה בין הרצון להראות את הגוף שלך, ובין הזכות לשכר שווה על עבודה שווה.