לשאוף לנשוף

לפני חצי שנה בדיוק נהגתי לחוף פלמחים.

הבלוג הזה היה קיים חודש וחצי, והתמונה שהתנוססה בראש הבלוג הייתה תמונת העורף המקועקע שלי. יום לפני הנסיעה לפלמחים קיבלתי הודעה באייסיק, "תשמעי, התמונה הזו ממש פורנוגראפית", ואני עניתי, "כן, אני יודעת. חשפתי שם את האיבר הכי מיני שלי".

התחילה שם שיחה בעלת דחיסות מינית מדהימה. אני לא חושבת שמאז ניהלתי שיחה כזו. אבל היה גם מעניין, מצחיק, מחכים, נוגע ללב. שיחה כזו שכל פעם שצריך להתנתק מהמחשב הבטן משתוקקת לחזור לשם.

במהירות לא אופיינית עברנו לטלפון, ומייד אחר כך נקבעה פגישה. כן, בפלמחים, באמצע הדרך בין אשקלון לתל-אביב (סתם, הוא קצת רימה לטובתו, אבל סלחתי לו).

הגעתי למקום שנייה לפניו, וכשהוא ירד מהאוטו עמדנו נבוכים, ואני, שתמיד הייתי נבונה להדהים, צחקקתי ואמרתי, "היי, גם אתה משקפופר". באותה מבוכה התחלנו ללכת לכיוון החוף, וכדי לשבור את הקרח מייד אמרתי, "תן לי יד", ביד השנייה החזקתי סיגריה. אז הוא הכיר את "הליכת שאנז אליזה" שלי, אני תמיד הולכת עם סיגריה כאילו אני איזו רוזנת או משהו, זה הצחיק אותו.

הגענו לחוף, והיה על מה לדבר, כאילו כבר הכרנו. ריכלנו על מכרים משותפים, צחקנו, היה נורא נעים, ואז הוא אמר, "טוב, אפשר לעבור לשלב של הנשיקות?", הייתה לי ברירה? כשנהיה קר חזרנו למכונית שלו, נדחסנו למושב האחורי, והנעימות המשיכה. מהר מאוד החלונות התכסו אדים מבפנים. באותה פגישה לא שכבנו, ידענו שבכל מקום שנוגעים אפשר לגעת רק פעם ראשונה אחת, והתאפקנו. לא שכבנו גם בפגישה שאחריה, או בזו שבאה אחר כך.

אחר כך היה סקס, שופע, שמח, מדהים, ונהייתה גם חברות. ואז כדי לשמור על החברות היה צריך לוותר על הסקס. האמת? לי היה יותר קשה מאשר לו.

ומאז? אם הייתי ריימונד קארבר, הייתי אומרת "שמנת", אבל אני רק אריאלה, ולפעמים השמנת קצת חמצמצה.

וככה, כבר חצי שנה, במערכת היחסים הכי מוזרה, טעונה, תובענית, משמחת ומספקת שהייתה לי. שנינו דראמה קווינס, לא קל לנהל מערכת יחסים בין שני דראמה קווינס, אז פעם הוא נעלב ואני מתרפסת, ופעם אני נעלבת והוא מתרפס. פעם בחודש (בסמיכות מדאיגה למועד הוסת שלי) אני מודיעה לו ש"די! נמאס לי! אני הולכת!". במשך יום אני מסתובבת באומץ ומספרת לכולם ש-"זהו! סה פיני! אני רוצה בנזוג אמיתי!", וביום השלישי חוזרת אליו, בצעקות שאם הוא שוב יעזוב אותי אני אתלוש לו את הביצים.

ובדרך? חברים טובים, ווליום רגשי גבוה, לפעמים מייגע, לפעמים מפחיד, אבל הוא תמיד שם, בשמחה, בעצב, בצעקות, בדאגה.

נשיקות בייבי.