לשאוף לנשוף

קודם כל: החדש של פיינרד או איך שלא קוראים לו, נו, ספר המתח האפקיטיבי, בחנויות.

ועכשיו לעוד ספר חדש, שבהחלט בשבילו היה כדאי להיות חברה בקהילת הקוראים המשפיעים (האמת היא שאני חברה די גרועה, הם קליקה סגורה שם, ולי אין סבלנות להידחף, אבל לא נורא) הספר הוא "כלבי קיץ" של בן ורד. מדובר ברומן חניכה (לא היה שווה להביא אותה בתואר שני בספרות, רק כדי לכתוב רומן חניכה ולדעת על מה אני מדברת?)(ולמי שלא זוכר משיעורי ספרות, רומן חניכה הוא רומן שבו הדמות הראשית עוברת איזשהו תהליך של התפחות ושינוי, כמו מגולם לפרפר, בערך) שמתבסס בעיקר על מערכת יחסים בין זקן ערירי ומשוגע בשם מסכונת, ונערה לבקנית בשם הנרייטה. אין שום חידוש ברעיון הבסיסי של הספר, יש כאן שני אנשים דחויים שמתקרבים זה לזה, והתתקרבות הזו, ותהליכים ששניהם עוברים בנפרד, עוזרת להם להשתנות לטובה, אבל בן ורד מוכשר מספיק כדי לרקוח מהחומרים הבסיסיים האלה סיפור מצוין.

לוקח לספר קצת זמן להתניע, השפה שלו מאוד בארוקית. הוא לגמרי לא מתבייש להפגין את העושר של העברית, וצריך קצת להתרגל לזה, אבל מרגע שמתרגלים זה קריא וקולח.

מה שאני אהבתי זה שהוא התייחס לחומרים נורא קשים - טירוף, בדידות, שונות פיזית, התבגרות, נכות - בצורה מעודנת מאוד, ותוך הפגנת אמון בקורא, אני אוהבת שסופרים נותנים בי אמון, גורם לי להרגיש טוב.

בן ורד, כך כתוב במאחורה, הוא מהיוצרים המחוננים האלה שזכו בתחרות הסיפור הקצר של הארץ, תחרות שלי אין סיכוי לזכות בה, לפחות לא בגלגול הזה. המחוננות שלו גרמה לי להתחיל לקרוא בזעף, כי כבר מזמן החלטתי שאני שונאת כל מי שזוכה בתחרות הסיפור הקצר של הארץ, אבל הוא הצליח להמיס את ההתנגדות שלי מאוד מהר. שווה לקרוא, וכאן, באתר של "בבל" אפשר לקרוא כמה עמודים מהספר.

אנטי המלצה: "צילה של הרוח" של קרלוס רואיס סאפון. בעיקרון, בגלל שאני סנובית מסריחה, אני לא קוראת ספרים שנמצאים ברשימת רבי המכר. אבל איכשהו יצא, נו, היה מבצע של שני ספרים ב-99 שקל בחנויות, וסאפון חייך אליי, אז קניתי. המצחיק הוא שבאותו יום אמא שלי קנתה אותו לאבא שלי, בספרדית, וכך ישבנו כל אחד וגרסתו הוא, וקראנו.

הספר מתחיל נפלא, תנו לכל אדם שחובב ספרים חנות שהיא בית קברות לספרים נשכחים וספר של סופר מסתורי, ומייד אנחנו מתחילים להזיל ריר, והזלתי ריר. הספר, לפחות ההתחלה שלו, מלא בכל מיני משפטי אהבת ספרים וספרות כאלה, הוא כתוב ומתורגם יפה, והוא נורא מעניין. המספר מגלה בחנות ספרים עצומה ספר בשם "צילה של הרוח", ואחרי שהוא מתאהב בספר הוא רוצה לקרוא עוד סופרים של אותו כותב, אבל מגלה שמישהו אוסף את כל העותקים של הספרים האלה, ושורף אותם. הוא מחליט לפתור את התעלומה, כשמצטרף אליו איזה דיסידנט נורא צבעוני ומעורר אהבה, והרפתקאות ובלה בלה, יס יס.

הספר עוסק בתקופה שמסקרנת אותי למרות שאני לא יודעת עליה כלום, התקופה של פרנקו בספרד, כך שהייתי ממש לטובתו, אבל מהר מאוד העלילה קורסת לתוך בלגן קיטשי שמסתובבות בו נערה עיוורת וחרמנית לאללה, מפקח משטרה סדיסט, משפחה עשירה שיורדת מגדולתה, אהבות בלתי ממומשות וזה מסתבך עוד ועוד, עד שלקראת הסוף חשבתי שאולי אני קוראת ספר של וי. סי. אנדרוס, שהתחפש לספרות יפה.

לזכותו יאמר שהוא נורא מעניין ומותח, לחובתו יאמר שהוא הופך למפגן קיטש די מביך.