היום היה יום מסעיר, זה התחיל בבדיקות דם, שהלכתי לעשות כי קנאתי באוריאל שעשו לו בדיקות מגניבות כמו B-12 וכאלה, ורציתי גם. האישה הרעה שלוקחת דם חיפשה וריד ביד ימין, חיפשה וריד ביד שמאל, ואז קשרה לי את החוסם טיפה מעל פרק היד, שני פמפומים, ווריד נאה הציץ בבישנות החוצה. זה ממש סטרטאפ, בחיי, איך אף אחות שהייתי אצלה לא חשבה על זה קודם?
אחר כך המשכתי לזרוק דברים. בשבוע האחרון נתקפתי דחף שאינו בר כיבוש לזרוק דברים. אני מסתובב באמוק בבית וזורקת, זורקת, זורקת, מסמכים, צילומי מאמרים, שטויות שלא ברור למה הן נחוצות, לפיסטיקים בצבע קקי של יחמורים, בגדים שגם אם אני ארזה אני לא אלבש שוב, אני צולעת במרץ ברחבי הדירה וזורקת, זורקת, זורקת - אה, והבא שיגיד, בתבונה, בטח בתבונה, שיכול להיות שיש קשר בין התקף ההשלכות הזה ובין העובדה שאוריאל טס בשבת ושאולי אני בחרדת נטישה, יחטוף מכות, חןחן - גם אחרי שנגמר כל מה שאפשר לזרוק הדחף לא שכך, אז עברתי למפיג המתח השני ביעילותו, והתחלתי לסדר את הספרייה.
עשיתי מהפך שלם, לספרים ממש אין מושג מה נפל עליהם. הייתי כל כך באטרף שאפילו שקלתי לשים להם בטוסיק כזאת מדבקה ולמיין אותם לפי סוגים, כמו באוניברסיטה, אבל הצלחתי לעצור את עצמי בכוח. פשוט נראה לי יותר נורמלי לאשפז את עצמי במוסד לחולי נפש (ציינתי שכל זה נעשה בצליעה, כי הקרסול שלי עדיין בשביתה?).
וכאן מגיע החלק המסעיר של היום: משום מה מצאתי בספרייה שישה ספרים של נדין גורדימר, שישה, ואני מוכנה להישבע שבחיים לא קראתי שום דבר שלה. אני ממש לא מבינה מה היא עושה כאן. יכול להיות שהשתלט לי על הספרייה וירוס שהופך ספרים רגילים לספרים של נדין גורדימר? ובכלל, נדין גורדימר, זו אישה או גבר?
אה, והערה חשובה: מי מהקוראים שיראה אותי קונה מחברות עם כריכה קשה או שפתון נגד יובש בשפתיים, נגיד, ב-15 השנים הבאות, מתבקש לירות בי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
