ואו, עוד שנה.
בשבילי, רק ראש השנה הזה נחשב לחג של התחדשות ושמחה, השני, זה בדצמבר, זה סתם יום שאחריו סופרים אחרת. אני מתחילה להרגיש את זה. מחר אקנה מתנות להורים, ואולי איזו חולצה לבנה חגיגית לעצמי, אני אסדר משהו שדורש סידור בבית, כדי להרגיש שיצרתי מקום לשינוי, ותהיה הרגשה של התחלה חדשה.
לפני שלוש וקצת שנים כתבתי את פוסט השנה החדשה הראשון שלי. אלה היו ההחלטות שהחלטתי אז לעמוד בהן.
ועכשיו, רזולוציות לשנה החדשה:
- להפסיק לעשות סמים קשים.
- להפסיק עם הפרוזאק.
- לא להסתפר שוב.
- להתעמל.
- לחייך יותר.
- לדאוג שהאנשים שאני אוהבת ידעו את זה.
- להשתמש מדי לילה בקיסמים הדנטליים.
- למצוא נושא לתזה.
- לעשות מדיטציה או יוגה.
- למצוא עבודה לא בעסק המשפחתי.
שאיפות לשנה החדשה:
- להתקבל לסדנת כתיבה בבית אריאלה.
- לכתוב ספר.
- שהספר יתקבל בהוצאה כלשהי.
- למצוא אהבה.
- להיכנס להריון (??)
- להיות קצת יותר שלווה.
יש משהו קצת מלחיץ ברשימת כאלה שנשמרות לאורך זמן. הן מעמתות אותי עם מי שהייתי, עם מה שרציתי להיות, עם מה שהשגתי ומה שלא. יש דברים שהפכו לא רלוונטיים לגמרי - נגיד, הסמים, או הרצון להפסיק עם הפרוזאק. לעומת זאת, אחרי שלוש שנים שלא התעסקתי בזה בכלל, מתחיל לבעור לי בבטן הרצון לכתוב באמת. בינתיים הוא בוער על פארש, אבל ההצטברות מתחילה.
השיער שלי שוב ארוך, אני אפילו יכולה לעשות צמה סינית, ואכן, התעמלתי, עד שהקרסול המנוול בגד בי. מי היה מאמין שאגיע לרגע שבו אני מתוסכלת כי אני לא יכולה להתחרע על ההליכון?
אז מה לשנה הבאה?
קודם כל, העיקר הבריאות, של כל האנשים שחשובים לי, שלי, ושל כולם.
אני רוצה להכיר בן זוג, ואני רוצה להקים משפחה. נראה לי שאני מוכנה. אם אני מפלרטטת עם כל זעיק שאני רואה ברחוב, כולל זעיקים מכוערים במיוחד, זה כנראה אומר שאני מוכנה, לא?
הייתי רוצה להיות פחות עצלה, לדעת לנצל הזדמנויות שניקרות לי בדרך ולא למסמס אותן מתוך חוסר מוטיבציה, שימת זין, או חיבה יתרה לנוחות שלי.
להתעמל, להתעמל, להתעמל. להתחזק מבחינה פיזית, לעבור לתזונה הרבה יותר בריאה.
להמשיך להתפרנס בכבוד, ממה שאני אוהבת לעשות. אני חושבת שהעובדה שאני אוהבת מה שאני עושה זה שוס מטורף.
ללמוד משחק. כן כן.
להתמתן קצת.
אני מקווה שזו תהיה שנה טובה, מגיע לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
