לשאוף לנשוף

היום היה לי יום צילומים סוער, שימשתי כדוגמנית מחשוף, ב'מת ב'מת. מסתבר שהעור של עצמי זה לא משהו שאני רוצה לראות באקסטרים קלוז-אפ, הו לא, ממש לא. ולחשוב שעד היום חייתי את חיי כשאני בטוחה שיש לי עור מושי מושלם ומהה-מהמם, כוס אמק ערס.

אבל לא, לא בגלל זה אני חושבת שאני מזדקנת. נכנסתי היום לבלוג פיקטיבי, של איזה בן תשחורת אחד שטוען שהוא הביא להתאבדות של החבר הכי טוב שלו, ומשם עקבתי קצת אחרי לינקים, והגעתי לבלוג של עולל בן 13 שכתב שם משהו כמו "נורא בא לי חברה, אבל נראה לי שכל החיים אני אצטרך להתספק ביזיזות, ועד שמישהי נהיית חברה שלי, היא הבתולה מרי." (נו, או משהו בסגנון, אתם לא מצפים ממני לחקות את הסגנון הקלוקל של הנוער, נכון?).

עכשיו, בספר התורה, אני יודעת שכל דור חושב שהוא המציא את הגלגל, ומצד שני כל דור חושב שהדורות שהגיעו אחריו הם ערימת זבל מטופשת, אבל האמונה הבסיסית שלי גורסת, או גרסה, עד המפגש עם זאטוטי האימים, שבאופן עקרוני כולנו אותו דבר, ושלא באמת כל בנות ה-12 הן שרלילות פרועות ומגולחות ערווה. אבל עכשיו, אחרי שקראתי את הילד בן ה-13 שטוען שהוא יצטרך להסתפק ביזיזות, כי מי מאמין באהבה בכלל? אני מבועתת אימים.

אולי אני קצת אינפנטילית, אבל מה שאני רציתי בגיל 13 זה שמלך הכיתה יתאהב בי, ויציע לי חברות, ואולי נתנשק, אבל בלי לשון. פשוט לא ידעתי שיש אופציה של לשון.

אני מרגישה קצת דרוסה למען האמת. יזיזות הוא רוצה, בגיל 13. איזה פחד.