לשאוף לנשוף

קודם כל, באמת סרט: ברוב טובה גע"ס לקחה אותי אתמול את הסרט "a good year" בכיכובו (??) של ראסל קרואו, ואני שמחה להודיע שכזה סרט מחורבן כבר מזמן, אבל מזמן לא ראיתי. שתי הערות עיקריות יש לי: הניסיון של ראסל קרואו לשחק תפקיד שיש בו גם מאפיינים קומיים פשוט מביך. והשניה, למה בסרטים שעוסקים ביין חייבת להיות איזו הרצאה מטופשת ופסאודו רוחנית על היין כמקביל לאופי האנושי? בסרט הדבילי ההוא, נו, דרכים נסתרות, דרכים נעלמות, נו, זה עם השני חברים שמסתובבים בנאפה, שם הייתה הרצאה איך יין אף פעם לא מפסיק להתפתח ולהשתנות. בסרט הזה הייתה הרצאה על זה שיין אף פעם לא משקר, בלה בלה בלה. אני אוהבת יין, באמת. זה האלכוהול שעושה לי הכי שמח ונעים, אבל רבאק, זה רק יין, לא נשמת דומדמניות בבקבוק, או ערפילי בוקר כלואים בזכוכית.

סרט שכן נהניתי ממנו הוא "השתולים" לא כי הוא כזה טוב, כאילו, בסדר, אבל לא מותיר רושם בל יימחה, אלא בגלל ליאונרדו דיקפריו. אני תמיד אהבתי אותו, ולא, לא ראיתי את טיטאניק. מבחינתי אחרי "מה עובר על גיבלט" ו"יומן נעורים" הוא פטור לגמרי מחובת ההוכחה, אבל אני כל הזמן צריכה להילחם באנשים רעים שטוענים שהוא שחקן גרוע. אני רוצה לראות מי יוכל להגיד דבר כזה אחרי התפקיד שלו בשתולים. המשחק שלו שם פשוט מדהים, לגמרי מדהים, הוא העמיד בצל את ניקולסון ואת מאט דיימון בלי שום בעיה. תענוג.

תלאובות בדיקות דם: אתמול הייתי צריכה לעשות עוד בדיקת דם, אבל מה, הייתי מבסוטית, ידעתי שאני אגיע לבודקת, אגיד לה להוציא מהצד של היד, והכול יילך מהר ובקלות. ובכן, טעיתי! המוציאת דם כנראה הרגישה שזה פוגע בכבוד המקצועי שלה, שמישהי תגיד לה לא לנסות בכלל בקפל המרפק, כי חבל על הזמן. אז היא ניסתה בקפל המרפק, ואז בקפל המרפק השני, ואז שוב בקפל המרפק הראשון, וכל הזמן מלמלה לעצמה, "אני לא מבינה זה, וריד טוב, למה בורח כל הזמן? את בטוחה ששתית? את בטוחה שאכלת? כואב לך?" באמת, שאלה טובה, למה מחט שמחטטת בתוך הוריד תכאב? איזה רעיון משונה! כשהיא כבר הסכימה לנסות בצד של היד הוריד שם כל כך פחד שהוא סירב לצאת, הזדהיתי אתו לגמרי.

בסוף היא הכריזה עליי כמקרה אבוד וכבעלת לחץ דם נמוך (באמת, אני? אני רוצה לראות ארגנטינאי עם לחץ דם נמוך, זה נדיר כמו ארגנטינאי צמחוני)(נוני, כבר סיכמנו שיש לך בעיה נפשית) ושלחה אותי לשתות ולאכול ואז לחזור אליה. אכלתי, שתיתי, חזרתי אליה, והפעם בלי שום עניינים הוא הלכה ישר לכף היד. נרשמה הצלחה.

מחיר ההצלחה: שני שטפי דם במרפק ימין, אחד במרפק בשמאל, אחד בצד של היד ואחד בגב כף היד.

חיים בסרט 2: יש לי פה קטע ממש מצחיק לספר, אבל אני לא יכולה כי מעורבים בזה אימא שלי, עירום מלא, רשת שיער ומכבנות. אני רק יכולה לומר שלעיתים קרובות מדי יש לי הרגשה שהחיים שלי הם סרט ההמשך ל"חתול שחור חתול לבן".