לשאוף לנשוף

"אין לי מה ללבוש," נאנקה אמא שלי בצער מול הארון.

"אין בעיה, ברביעי ניסע לשופינג!" עודדתי אותה, והיום, תאמינו או לא, כיוונתי שעון ל-8:00, ובשעה 11:00 כבר הייתי מעומלת, מקולחת ובדרך לתל אביב. טוב, אני יודעת שלעשות את שני הדברים האלה בשלוש שעות לא נשמע כמו כזה הישג, אבל כל מי שיודע איך אני בבקרים מבין שזה מקביל למהירות האור.

אה, קודם כל, קניתי דיאודורנט של weleda, משהו טבעי על בסיס לימונית ואקפליפטוס, ואני מצטערת להודיע שאולי זה טבעי, אבל דאודורנט זה לא. מזל שאחי נסע אתנו באוטו בדך חזרה וכך כשאמא שלי שאלה אותו בחשדנות "שמת דאודורנט היום?" יכולתי להביט בו בגועל ולהגיד, "נו, באמת!" (אין מה לעשות, גברים מאשימים את הכלב, נשים מאשימות גברים)

אכלנו קודם במסעדה אורגנית טעימה לאללה בבן-יהודה שטראסה. ממש נהנינו, חוץ מעוגת הגזר. אין מנוס מלקבוע מסמרות: קמח מלא לא הולך טוב בעוגות. פשוט לא.

אמא שלי מצאה בגדים מעולים אצל יעל אורגד, יעל לב ורונן חן. זה נחמד. פעם נשים לא ממש יכלו להשיג בגדי קז'ואל נחמדים בארץ. זה היה או בגדים לנערות, או בגדים לנשים כבודות. חלף עבר לו.

אבל נו, זה לא כזה מעניין, החלק המעניין התחיל בחנות הנעליים שנכנסנו אליה, והמוכר שם היה חתיך מדהים, מין יופי גברי ומעודן שגרם לי לבהות בו בתשוקה ולחלום על שלושה ילדים. כרגיל, נראיתי כמו צ'פצ'ולה, אז ברגע שהוא הלך למחסן להביא את הנעליים מרחתי ליפסטיק, וסידרתי את הציצים בתוך החזיה (טוב, בסדר, אין לי ציצים, זו הייתה גוזיה, ואין מה לסדר, אבל העיקר הכוונה!)

"ראית איזה חתיך הוא?" שאלתי את המלכה האם, שהביטה בי בבעתה, ואמרה, "הוא בן 25! תפסיקי להסתכל עליו ככה!" כן, הפכתי לזקנה אשמאית, זה נורא עצוב. כשהוא חזר חייכתי אליו בפלרטטנות, אבל כשהוא הביט בי קצת עקום נזכרתי ששוב יצאתי בלי השן התותבת והוא נאלץ לחזות בחור בין השיניים שלי. מעולם לא שנאתי את רופא השיניים כבאותו רגע! זה לא מנע ממני להמשיך להתחנחן ולפלרטט, פשוט חייכתי בפה סגור.

הוא היה נחמד, בכל זאת, מוכר בחנות, ונראה לי שהוא היה מאוד משועשע ממבטיי העורגים, אבל לא היה חסר הרבה שאמא שלי תסחוב אותי מהאוזן החוצה ואז תכניס אותי למנזר.

אני חושבת שאני מאוהבת. אלוהים, התאהבתי באל באנדי!