כינוי:
Xanty72 בת: 52 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
זקנה מדי
אתמול היה יום עתיר אירועים, חי נפשי. עם עלות השחר (בערך בארבע אחה"צ) נפגשתי עם הט', במטרה ללכת למסיבה, הו שתי נערות מסיבות מקשישות שכמותנו... כמובן שלפני הפיזוז היינו צריכות לאכול, אז הלכנו ל"מנטה ריי". הזמנו שתי כוסות שמפניה, אחת עם אפרסקים והשנייה עם פסיפלורה, והט' הביטה בערגה על בחורה שישבה לידנו, לבושה כולה בלבן, ואמרה, "נו, את יודעת איך אני אראה אם אני אלבש לבן לפני האוכל?" הנהנתי בעגמומיות, מתוך ידיעה שגם לי יש נטייה להכתים את עצמי כתינוקת, ואכן! מייד כשהגיע סיר פירות הים המעולים, פצחתי במאבק עיקש עם סרטן, שבתגובה השפריץ עלי וכיסה את כולי במיץ סרטנים. התגברתי על התקלה המביכה, ועברתי לשרימפסים, ואז אחד מהם זינק מהשיפוד עליו הוא נח כל-כך יפה, ישר על החולצה שלי, כשהוא משאיר אחריו כתם שמנוני, ולקינוח, הט' שפכה עלי בעליצות כוס שמפנייה, מה שהטביע עלי ניחוח בלתי נדיף של פסיפלורה. בשלב הזה היינו כל-כך שיכורות שחשבנו שזה נורא, אבל נורא משעשע.
גררנו את עצמנו בעליצות למסיבה, נכנסנו, וממש לידנו עמדה תופעה מוזרה, לקח לי כמה דקות להבין שמדובר בישראל אהרוני, מסטול מהתחת, רזה ככפיס, והמוזר מכל? האיש גמד! הייתי בטוחה שהוא גבוה, הרגשתי כה מרומה.
המוזיקה הייתה מאוד, מאוד מבעסת, מין לופ עגמומי, עם עליות מבעסות, והקהל, כאילו, נשים בעקבי סטילטו? מי יוצאת ככה לרקוד? הרגשנו קצת מחוץ למקום, עד שהט' אמרה שנדמה לה שיש עוד במה, ואכן – מוסיקה מעולה, אנשים בבגדים נוחים ונשים בפלטפורמות. שעשע אותי לגלות שוב עד כמה הקהל של הטראנס וההאוס שונים.
שם משום מה החלטתי שאני צריכה תוספת כימיקלים, ובלת ברירה נאלצתי להסתפק באסיד, אחרי חמש שנים שלא נגעתי בזה...אלא אם לא לוקחים בחשבון את הטיפה בהודו, שבחיי לא השפיעה עלי! כבר התלוננתי על המחסור בסמים? ובכן, מסתבר שהאנשים שהיו סביבי לא שמעו עליו, אני בהחלט מתחילה לחשוש שאני לא מקושרת היטב.
היה מוזר, במסיבה זה היה מצוין, אבל אחר-כך הגענו לבית של הט' (פנחס – נסענו במוניות!! לא תנזוף!!) והמוח שלי היה עדיין במצב מתקדם של עיסה. התקשרתי לב' לברר מה עושים, והוא אמר שהוא יכול להביא לי וואליום, אבל הט' הטילה וטו מוחלט, ואמרה שאני לא מערבבת עוד דברים. וכך שכבתי במיטה, מורחבת אישונים, מנסה להדוף הזיות, גמורה מעייפות, ולא הצלחתי להירדם. כל תרגילי ספירת העיזות שלי לא הועילו, כנראה הם לא מצליחים על מוח ספוג כימיקלים. אחר כך איכשהו הצלחתי לנוע בין עירות לחלום, כשבאמצע היו לי תובנות מפעימות ממש, שכמובן איני זוכרת מהן כלום. בבוקר התעוררתי עם כאב ראש מצמית, ועכשיו אני בסדר, רק קצת מסריחה מפסיפלורה.
אה, ואם מישהי בעניין של קטינים: המסיבות האלה הן המקום, התחיל אתי דווקא מישהו שנראה נחמד, רק שטרם קבעתי מה מדיניות הבית בנוגע לבנים שלובשים מידת מכנסיים יותר קטנה משלי.
ועכשיו נשנן ביחד: אני זקנה מדי לאסיד, אני זקנה מדי לאסיד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
