לשאוף לנשוף

זהו, אחרי שנרגעתי אני יכולה לדון בכתבה הזו באופן רציונלי, בלי לרצות לתפוס להביור, ללכת לבית של המגיבים הסתומים ולשרוף להם את הביצים ככה שבחיים לא יצא משם עוד זרעון חי.

- נוהל שגרה: הולכים, קוראים, כולל תגובות, חוזרים לפה בקיאים, יש בחינה בסוף. -

קודם כל, הבהרה קטנה: זה לא שנשארו 20 מנות זרע בבנק הזרע של תה"ש, אלא יש שם כרגע 20 תורמים, שעובדים בטח יומם ולילה על יצור תרומות חדשות, ויש תרומות שמחכות ל"clearence" (תקנוני אם שגיתי). ז"א, לבדיקה שאכן התרומה לא נגועה בשום מחלה, חו"ח. זה בכלל לא הרבה, אבל זה לא הבנק היחיד, ועדיין, 20 תורמים זה הרבה יותר מאשר 20 תרומות, יס יס.

עכשיו, בנוגע לתגובות. רוב הבורים ועמי הארצות בתגובות טענו כמה טענות מרכזיות:

א. שזה בכלל לא בסדר שנשים לא נשואות יהרו כתוצאה מתרומת זרע כי אלה נשים דפוקות ואגואיסטיות שלא ידעו להתפשר כדי למצוא בעל והן ילדו ילד שיחיה חיי אומללות וצער.

ב. למה שמישהו יתרום זרע בחינם?

ג. אם האמהות יתבעו מהאבות דמי מזונות, השופטים יפסקו לטובתן בשם העיקרון של "טובת הילד קובע".

ד. ארגונים פמיניסטיים מנסים לבטל את החיסיון.

אז הנה, אני אנסה לענות בצורה הגיונית, בלי להביור ביד.

האמת היא שעל טענה א' אין לי כל כך מה לענות. התחושה כלפיי זה כל כך תלויה באמונות ובתפיסות מוקדמות, שבאמת אין בסיס לויכוח. יש אנשים שמאמינים שילד בלי אבא נדון לחיי אומללות, יש כאלה שחושבים שכל עוד ילד מאוד נאהב אין לו סיכוי להיות אומלל, זה סובייקטיבי מדי. כל הילדים לאמהות יחידניות שאני מכירה נראים מבסוטים חלאס, בריאים שלמים ומאושרים, אבל אני לא יכולה לקבוע שום דבר על סמך הניסיון שלי בלבד. 

מבחינת פרופיל, אמהות יחידניות מבחירה נוטות להיות נשים בנות 30 פלוס (כרגע הגיל הולך ויורד, כנראה בזכות התגברות הלגיטימיות והקושי ליצור זוגיות), משכילות, מבוססות, עצמאיות, ושמאוד מוכנות להיות אמהות. המדד האמיתי והחשוב, לדעתי, הוא שנשים שבחרו להביא ילד בצורה יחידנית הן נשים שמאוד-מאוד-מאוד רוצות ילד, ומוכנות להשקיע המון מאמץ, כסף ונחישות בשביל זה, כך שמדובר בילדים מאוד רצויים שמאוד חיכו להם. בד"כ זה אומר שאלה יהיו ילדים שיזכו לתועפות של אהבה. אם לאימא יש קבוצת תמיכה גדולה, זה גם מאוד עוזר והילדים עוד יותר נאהבים.

טענה ב' מגוחכת. תורמי זרע מקבלים לא מעט כסף פר השפרצה.

טענה ג' - אחת הסיבות בגללן נשים בוחרות במסלול יחידני ולא במסלול של הורות משותפת היא שהן לא רוצות שמישהו שהן לא ממש מכירות יוכל לקבוע דברים בשבילן. אני תמיד משווה את זה לקניית מכונית - נגיד הייתי מכירה עכשיו מישהו חצי שנה, והיינו מחליטים לקנות ביחד מכונית, כולם היו חושבים שאני פסיכית לגמרי, ולמה שאני אכנס להרפתקה מוזרה כזו עם מישהו שאני לא באמת מכירה. אז איך אפשר, אחרי היכרות די קצרה, לקבוע שהאיש הזה, שאת לא באמת מכירה, יכול להיות אבא של התינוק שלך? הרי בזוגות נורמליים יש אינסוף קונפליקטים בנוגע לחינוך הילדים, מה יקרה כאשר בין ההורים אין אפילו בסיס של אהבה והיכרות מוקדמת? זה לגמרי פתח לצרות צרורות.

כיום מי שבחרה בתרומת זרע יודעת שהיא לעולם לא תדע מי התורם, ושגם הילד לא ידע מי עזר ליצור אותו (בחו"ל יש תורמים פתוחים, אבל בארץ זה לא קיים). אין התייחסות לתורם בתור "אבא" אלא בתור "תורם". נשאלת השאלה, למה נשים שמראש בחרו לא לדעת מי התורם, יחליטו פתאום שהן רוצות לגלות ולתבוע מזונות, מה שיתן לתורם זכויות הוריות מלאות על הילד. הרי זה בדיוק ההפך ממה שהנשים ניסו להשיג.

בנוגע לזה שארגונים פמיניסטיים מנסים לבטל את החיסיון. נו, באמת, פמיניסטיות הן נשים מכוערות עם שפם; זה לא אומר שהן טיפשות. הרי זה ממש לירות לעצמן ברגל ולדאוג שלא יהיו בכלל תורמים, ואז, איך הן יוכלו להמשיך עם המשימה האפלה שלהן, השמדת הגברים?

נכון, יש כמה מדינות שביטלו את תרומות הזרע האנונימיות, אבל באף אחת מהן הדבר לא נעשה באופן רטרואקטיבי, זאת אומרת שמי שתרם באופן אנונימי, האנונימיות שלו נשמרה.

 זה לא שהמצב כרגע אידיאלי. כן, צריכה להיות חקיקה הרבה יותר ברורה בנוגע לזיהוי זהות התורם והאפשרות לתביעת מזונות. אבל ההיסטריה והדיסאינפורמציה בתגובות מוגזמים. לדעתי, הפגיעה בתרומות האנונימיות עשויה להזיק לכולם: אם אנשים יפחדו לתרום זרע נשים פשוט יגנבו זרע, ואז לא תהיה להן בעיה לתבוע מהאב, שבכלל לא אנונימי, דמי מזונות.

ובבניין ציון ננוחם, יס יס.