אתמול גע"ס שוב לקחה אותי לסרט. הפעם בסינמה סיטי, איך שאני אוהבת את הסינמה סיטי! זה כזה מקום מגניב, אני בעיקר אוהבת את הדוכנים שמוכרים שטויות, נגיד, קישוטים של פקאצות לטלפון? לי כרגע יש קישוט מהמם שאוריאל שלח לי ובזמנו הוא חטף בגללו צעקות איומות, אבל הוא מתחיל להתבלות, ואני חייבת קישוט פקאצות חדש לפלאפון (רמז, כן, ככה נראה רמז).
הסיבה להתכנסות הפעם הייתה סרט חדש של סידני לומט, בכיכובו של וין דיזל השולתת!!1 נו, מישהו אכל פה לשנייה את הפוזה עם סידני לומט? אותי רק עניין וין השולתת!!1
כבר כתבתי פה רבות על הקסם שהבבון הזה מהלך עליי. זה לגמרי לא ברור. אני לא חושבת שבעולם המציאותי הייתי מדברת בכלל עם מישהו שנראה כך, שלא לדבר על משהו מעבר לדיבורים, ובכל זאת, יש לי פינה חמימה בלב, ובעוד כל מיני איברים, לוין השולתת!!1
האמת המרה היא שכשאני הולכת לראות סרט עם וין השולתת!!1 זה לא בגלל כישורי המשחק שלו, שמתמצים בשתי הבעות: כועס ונורא כועס, אבל בגלל כישורי המשחק של השרירים שלו. כישורים יוצאים מגדר הרגיל. וגם כי רוב הסרט אני מדמיינת איך וין מוריד לי נבוט בראש ואז, בזמן שהכרתי מעורפלת, הוא עושה לי דברים שלו הייתי בהכרה אין שום סיכוי שהייתי מסכימה שיעשו לי.
טוב, כל ההקדמה הארוכה הזו באה כי ניסיתי לחמוק מהנושא הכואב: בסרט הזה וין שמן. ולא קירח. כן, כמו שקראתם. לא חטוב, ושעיר. או במילים אחרות, שמן ולא קירח. אה, והוא גם מנסה לשחק, אבל על זה אני לא רוצה לדבר בכלל.
רוצים המחשה של הזוועה? אני אצרף צילום, אבל אני לא רוצה בעצמי אחראית לתוצאות.
נו, אמרתי שהוא שמן ושעיר, אתם חושבים שצחקתי?!
וין במצבו הטבעי והנחשק.
במסגרת פינתנו החדשה "פינת הקינוח המופרך":
המצרכים:
1 בננה
קינמון
כף סוכר
קורנפלקס
מקלפים את הבננה, חותכים לעיגולים מפזרים מעל קינמון וסוכר ומכניסים למיקרו לדקה.
בינתיים בקערה שמים קורנפלקס.
כשעוברת הדקה זורקים את הבננה החמה לתוך הקורנפלס, ומערבבים.
משום מה, זה נורא טעים.
אפשר לעשות אותו דבר עם תפוח עץ.
אבל עם בננה זה יותר שווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
