לא חברים, נשבעת, זה לא שום דבר בסגנון עדות ה"תחזיקו אותי", רק התלבטות בקול רם. אני מרגישה ערומה כבר כמה ימים, והתחושה לא ממש נוחה לי. קצת קר, ואני קצת מוטרדת אם הורדתי שערות כמו שצריך, ואם אין לי קפלים בבטן כשאני יושבת, או שמא רואים את סימני המתיחה שלי באופן ברור מדי.
בעיקרון תמיד הטפתי נגד סגירה של בלוגים, אמרתי שמי שסוגר לוקח חלק ממני אתו, כי איכשהו, הקוראים, המגיבים, בלוגרים אחרים, הופכים לחלק מחיי. מצד שני, הבנתי, אז באופן תאורטי והיום באופן מעשי את הצורך ליצור טאבולה ראסה. אני חושבת שמה שהפחיד אותי היה ההוא שזיהה את השכן שלי, שהבן שלו עשה לי אביוז לאוטו. פתאום חשבתי לעצמי שאני גלויה לגמרי, ולא נוח לי עם הגילוי הזה. מצד שלישי, אני הבאתי את זה על עצמי, אף אחד לא הכריח אותי לחשוף, זו היוהרה הארורה שלי, שלא הרשתה, לאחת, שלומית אהרונסון לקחת את הקרדיט שמגיע לי. מצד רביעי, ואללה, לא יודעת, פאק, החלטה קשה.
למחוק ולהמשיך ממקום מוגן יותר? לעבור לפרטי? לסגור לגמרי ולהמשיך הלאה, במקום אחר, מתוך ידיעה שמי שאני רוצה ידע למצוא אותי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
