אני לא יודעת אם אתם יודעים, לא מזמן היה פה את פרויקט הפרות בהשראתו של ליכטש, ומה שאני קיבלתי זה:
אריאלה רביב: יש לי שתי פרות, לאחת מהן יש דלקת ואגנילית.
מעבר למחמאה שבעצם היותי בחברה כל כך מכובדת, ושקיבלתי שתי פרות, ברור שזה גרם לי לרטון מתחת לשפם.
"באמת," אמרתי לט', "אפשר לחשוב שאני כותבת רק על הדלקות הואגינליות שלי." "אהמ" אמרה הט' ולא יספה. "כן," מלמלתי לעצמי בצער, "אולי אני צריכה חברים חדשים."
אבל האמת היא שהפעם לא נשרק'ה אשם. גם אני לא אשמה. השן הארורה אשמה. ההשתלה הקודמת נכשלה, בין היתר, מכיוון שסירבתי לקחת אנטיביוטיקה, ולמה סירבתי? כי נשרק'ה האומלל מגיב לזה לא טוב. עברו כמה חודשים טובים מאז שהשתל שלי דחה אותי, ואתמול התקשרה אליי העוזרת המטורפת של רופא השיניים הפסיכי להודיע שהפועל התאילנדי שגם עושה השתלות שיניים מגיע מחר, ושאני אגיע אליהם, על מקני וטפי, בשעה 14:00, פלוס מצב רוח טוב.
אני לא יודעת אם אתם זוכרים את הסאגה, אבל ההשתלה אז כאבה. ממש כאבה, ממש ממש כאבה. אני מאוד רוצה שההשתלה מחר תצליח (אולי אני אצליח לשכנע את הפועל התאילנדי לשטוף ידיים קודם, גו פיגר!) ולכן הפעם אני לא אתחכם עם האנטיביוטיקה. ניסיתי להסתיר את זה מנשרק'ה, אבל הוא כוס מאוד אינטואיטיבי.
"מה אני שומע," הוא אמר לי היום בבוקר, "את מתכוונת לקחת אנטיביוטיקה?"
"אין לי מושג על מה אתה מדבר." עניתי לו בשיא התמימות.
"מנוולת, את יודעת שאני לא אוהב את זה, נכון? זה הורס לי את כל האיזון הפנימי."
"תקשיב, האיזון הפנימי שלך מעניין לי את התחת. אני רוצה שן, ומבחינתי אתה יכול ללכת להזדיין, ברור?!"
"ללכת להזדיין... תזכירי לי?" אמר נשרק'ה הממורמר.
ידעתי שלא הייתי צריכה להזכיר לו שבנוסף לאנטיביוטיקה שאני עומדת להפיל עליו הוא סובל מקיפוח מתמשך (היי, עוד חודש אני סוגרת שנה, מי היה מאמין?)
"בחייאת, תחליק לי את האנטיביוטיקה, אם תהיה לי שן יהיה לי הרבה יותר קל להזדיין." ניסיתי לזרוק לו פתיון.
אבל המנוול הזעיק כבר הניח את הכנפיים על האוזניים וסירב להקשיב.
כך שהחל ממחר, צפויה מלחמה בשתי חזיתות, בפה יקדחו לי, ונשרק'ה ימחה על האביוז.
יהיה מגניב, תמיד יש למה לצפות, היפ היפ הוריי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
