לשאוף לנשוף

 לפעמים בלילה, ממש לפני שהשינה לוקחת אותי אליה, בשנייה שבה ההדחקות לא עובדות, נשארת אימה נקייה כזאת, שמה שיש עכשיו זה מה שתמיד יהיה. שהגוף שלי ישמש להריונות, והנקה, וחיבוקי ילדים, אבל שהוא יילך ויתפוגג כגוף שלי, הפרטי והארוטי.

תמיד כשחברה עצובה בגלל שאין לה אהבה אני אומרת מייד שיהיה בסדר, הרי היא בחורה מדהימה, איזה שטויות, ברור שתהיה לה אהבה. אבל זה לגמרי לא ברור. יש שם בחוץ הרבה מאוד אנשים מאוד מדהימים ומאוד לבד, ואף אחד לא יכול להבטיח לי שאני לא אהיה אחת מהם. יודעים מה עצוב? שאני בת זוג באמת מוצלחת. אני פשוט טובה בזה. אני רק צריכה לדעת שמי לצידי לטובתי, ומשם אני יכולה בלי בעיה להיות גם כנפיים וגם כן שיגור. אבל זה לא משנה. אולי מה שיש עכשיו זה מה שיהיה, ואני אצטרך ללמוד לשמוח בזה.