| |
לשאוף לנשוף |
כינוי:
Xanty72 בת: 52 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2004
עדיין יש צדיקים
שלשום נשקלתי, וראיתי שהגעתי לגבול הדיאטה. גבול הדיאטה הוא המשקל העליון שאני מרשה לעצמי להגיע אליו, והפעם עברתי אותו באיזה 300 גרם, מה שמייד גרר שתי תוצאות לוואי:
1. יסורי מצפון והלקאה עצמית
2. הרהורים עמוקים בנוגע למהות הדיאטה שאנקוט בה.
יש את דיאטת שאנל, לפיה מיום ראשון עד חמישי לא אוכלים פחמימות, ובשישי שבת אוכלים כמו בהמות, ויש את דיאטת אווה, שגורסת שיש לאכול 1000 קלוריות ביום, לא משנה באיזה הרכב, ובשישי שבת לאכול כמו בהמה. הדיאטה האהובה עלי היא לאכול כמו בהמה בכל ימות השבוע, אבל היא מביאה אותי לגבול הדיאטה, וכמו שאני אוהבת לאכול, אני אוהבת גם להיות רזה, שזו בעיה חמורה.
לכבוד שאני בדיאטה קניתי קופסת דובדבנים, והבאתי אותם לעבודה. בעבודה כולם התנפלו על הדובדבנים שלי (אוח, זה נשמע גס), ואז י', שאל, "מה פתאום את אוכלת כל-כך הרבה פירות?", כמו נקבה טובה עניתי, "אני בדיאטה", י' מלמל "פסדר", ולקח עוד שני דובדבנים, ואז, חצי שעה אחר-כך, הוא פתאום הציץ מעבר למחיצה ואמר, "מה פתאום את עושה דיאטה? את נורא רזה!". יש אנשים ששמור להם מקום בגן-עדן, בחיי.
והמלצה ספרותית: "הנעלמים" של הרלן קובן, גם מותח שאי אפשר להוריד מהיד, גם חכם, גם עם הומור משובח, וגם מפתיע פעם אחרי פעם אחרי פעם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
