אתמול, אולי שלשום? יניב עלה מולי במסנג'ר. חייבים להתעדכן בשיחות כאלה. כאילו, הרבה זמן לא דיברנו, ברור שבשלב הזה מישהו מאתנו טיפס לפסגת האוורסט, לפחות.
"אז מה את עושה?"
"בקטנה, בכתוביות, כותבת קצת, זהו."
"כישרון כמו שלך ואת מבזבזת אותו על כתוביות?"
פעם שנייה שאני שומעת את זה בחודש האחרון. פעם שנייה שאני מפתלת התנצלויות. קצת נמאס להתנצל. השאלה היא למי נמאס להתנצל. לזאת שאוהבת לעשות הכול בנינוחות, שנוח לה לעבוד מהבית ודי שבעת רצון מהחיים שלה, או לזאת שאוהבת לראות את השם שלה מופיע בכל מיני מקומות, ושפעם בכמה זמן איזו תחקירנית מתקשרת לשאול אם אני יכולה להופיע בטיוי בתפקיד הדכאונית שנגמלה / סייד קיק / פמיניסטית שנונה. כרגע העצלולית הנינוחה השתלטה על העניינים, וזה בסדר, רק נמאס לי להתנצל על זה.
"תעזבי אותך מגברים עם חוש הומור ציני וחד." רטנה הדיווה, "בשביל מה את צריכה מישהו שמפעיל אותם מנגנוני הגנה כמוך? את צריכה בחור שחושב שלשים את התחתונים על הראש ולרקוד ערום זה מצחיק. אלה הגברים בשבילנו." האמת? שני בני הזוג המוצלחים שלי היו כאלה שחשבו שלשים תחתונים על הראש ולרקוד ערומים זה נורא מצחיק. זה באמת מצחיק.
והמשיכה לגברים שאני מזהה בהם את הכאב שלי? כנראה אשלייה שאם אני אצליח לרפא אותם אני אתרפא, או שההתעסקות בהם תפטור אותי מלהתעסק בי, שטויות.
"הבוס שלי כל היום כועס ומורמר," סיפר אחי, "אבל כשהילדים שלו או אשתו מתקשרים, הוא הופך לבנאדם אחר. את יודעת שכשאשתו מתקשרת על הצג כתוב 'אהבת חיי'?" ויעל המהממת, אמא שלי ואני נאנחנו בסיפוק, "אוי, איזה חמוד!" "אתה מבין," אמר אחי לאבא שלי, "להן לא אכפת למשל שאלפרון פושע, הן חושבות שהוא נורא מאמי כי הוא אוהב את אשתו והילדים."
אני חושבת שזה אחד הרגעים הכי חשובים במעבר מנערה מבולבלת או עלמה מתוסבכת לאישה, בהבנה שקודם כל, דבר ראשון והכי חשוב זה שיתייחסו אלייך יפה, בכל המובנים. אחר כך חשוב שהוא יהיה חכם, ומצחיק, ואם אפשר שיראה טוב, אבל קודם כל, שיתנהג יפה. אחרי זה שיחשוב שלשים תחתונים על הראש ולרקוד ערום זה נורא מצחיק. זה סדר העדיפויות הנכון.
אתמול בהופעה של עמיר לב עמד בפתח גבר, ראו רק צללית, ובתוך קטע ארוך-ארוך של דיסטורשן דמיינתי איך הוא מצמיד אותי לקיר, את טעם הלשון שלו, בירה וסיגריות, יד קצת קרה שמשתחלת לי מתחת לחולצה, תחושת הזקפה מבעד לג'ינס. דחיפות, בהילות, חמימות של עור לא מוכר. הדיסטורשן נגמר, וחשבתי לעצמי שאולי אני מתחילה להתעורר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
