לשאוף לנשוף

טוב, אחרי שגמרנו לשיר שירי הלל לדגדגן עברנו לשחלות, או יותר נכון, התחלתי לקרוא את הפרק על השחלות, ומאז אני מבועתת.

אנג'ייר הסבירה שמדובר בשתי בלוטות קטנות, בגודל של שקד, שמכוסות צלקות, כי כל זקיק שהיה מוכן להפרייה וירד באסלה יחד עם רירית הרחם הלא מסופקת, משאיר עליו צלקת. ואני חשבתי על כל מחזורי הווסת שעברתי, על כל הפעמים שהרחם התכונן והתקשט כדי לקבל את פני האורחים המכובדים, וכלום. אחר כך חשבתי שסביר להניח שאותן ביציות שירדו down the drain היו המוצלחות שבהן, אלה שהגוף אמר להן קודם, "הו, הנה, יאללה, צאו לדרך, יהיה גוטה גוטה", והן גדלו, וחיכו, ולא יצא להן מזה כלום...

ואז חשבתי על עוד כמה ביציות מוצלחות נשארו לי, בקיצור, panic in the streets of London, לא שלונדון פה בסביבה, אבל נו, הרעיון.

פאק.

מה עוד? מחר המלכה האם ואני נוסעות ל"נשים הולכות רחוק", מסורת חד שנתית שלנו, יהיה דיסקו אני אומרת לכם. בטח המלכה האם תתעקש לעשות את המסלול של השמונה ק"מ, ואני ארצה לעשות את הכלום ק"מ, ובתור פשרה נלך את השישה, אנחנו, וועד עובדי מקורות, קצא"א, ועוד המוני נשים. בסוף אני אהיה שרופה, נרגנת ורעבה. אה, בעצם, חוץ מהשרופה, אף אחד לא יבחין בשום הבדל.