לשאוף לנשוף

את מתקפת המסיקות הדפתי בבוז אנין. כזו אני, פרחה מוזיקלית, אבל עם אוזן מעולה לפושלוסט.  את האיכות שלי אני אוהבת איכותית ואת הטראש טראשי, טראש שמתחזה לאיכותי עושה לי פריחה. אבל אז התחילה המתקפה של המסיקות, הדור הבא: אריק ברמן.

אריק ברמן, אח, איזה שם של גבר רגיש, אריק ברמן. אריק ואריאלה. שלט קטן על הדלת "אריק ואריאלה רביב ברמן", הצליל של השמות האלה ביחד, וכל מי שיראה את השלט הקטן ידע שגרים כאן שני אנשים איכותיים, רגישים, מודעים. מהמם.

השיר הראשון שלו שיצא לרדיו "המתוקות האחרונות שלי" די שעשע אותי. אהבתי את פוזת הזיין הלא נקשר שלו,

האחרונה,לא חשובה אבל דוגמא טובה,

המסכנה לא אשמה,

 אלא מה-התאהבה.

 אמרה "אולי תבוא לפגוש את ההורים?"

 אמרתי לה "סליחה, תזכירי לי רק איך קוראים לך...".

 השנה החתונה ממש לא בתמונה,

 תקראי לי שוביניסט, תקראי לי בן-זונה,

אני לא מקפיץ אותך הביתה,

כאן למטה, בפינה יש תחנה.

כאילו, ואו, חשבתי לעצמי, איזה חמוד, איזו פוזה מהתחת. לא שירמי לא שר את זה לפני שנים והרבה יותר טוב, אבל ירמי כבר נשוי, ו"ירמי ואריאלה רביב קפלן" לא נשמע כזה להיט.

אבל אז אריק ברמן הוציא את השיר השני שלו לרדיו, "יום חדש נפלא", ומעבר להפקה מלטפת האוזן והנפלאה, שברור שאחרי שמיעה אחת אי אפשר להימנע מלזמזם את השיר עד זרא, הפעם המילים ממצבות את היוצר בפוזה הרבה יותר נחשקת: הו, גבר מסכן ושבור לב. איך, איך נתת לאהובה שלך ללכת ממך ולא ניסית לעצור אותה? ולמה, כי היה קצת קשה? ואיזה גבר עם מודעות עצמית אתה, תענוג. איך אתה יודע שבגלל שאתה לוקח כסף מההורים שלך אתה משועבד להם, ויש לך סמים בארון, פאק, גברי, רגיש, מגניב, רטוב לי בתחתונים.

מייד הרגשתי את הדחף הקמאי הזה, לקום ולהגן על אריק ברמן המסכן, להראות לו שהוא עדיין יכול להתאהב, שהוא יכול להתגבר על הצלקות האיומות

שההיא השאירה אותו, בוא אריק, בוא, ואהיה לך אם ואחות, וגם מאהבת, אם תצליח להעמיד אותו מתוך הדיכאון.

באותו יום הסתובבתי די הרבה במכונית, וגלגל"צ, כרגיל, השמיעו את השיר שוב, ושוב, ושוב, בזמן שהשדרניות ליחששו מילות אהבה ותשוקה לאריק ברמן, התפעלו מהרגישות, מהמודעות העצמית, מהניתוח העצמי הנוקב. ככל ששמעתי את השיר, הלכה והתגבשה אצלי הבנה קצת מצערת וקצת משמחת: לא יהיו לי עוד אריק ברמנים בחיים. נכון שיש לי את הדחף הקמאי לקום ולהגן על הגבר הרגיש והסובל הזה, אבל מעליו יש שכבה די מוצקה של הבנה שאין לי סבלנות לזה יותר. נגמר לי הכוח לגברים רגישים שרגישים רק לעצמם, זה בשביל נשים צעירות ואידיאליסטיות, התבגרתי.