לשאוף לנשוף

השיר הזה, בביצוע של באז לורמן, השתולל ברדיו לפני כמה שנים, ובכל פעם שהשמיעו אותו (כמו בכל פעם שהשמיעו את "זה כל הקסם", אלוהים, אני פרחה מוזיקלית גמורה) היה נהיה לי נעים בפופיק. לפני כמה ימים שמעתי אותו ברדיו, ואז הכרחתי את הט' למצוא לי את המילים, ולא שזה כזה נורא, כי אחר כך הכרחתי אותה להוריד לי דיסק של אייר-סופליי, לדעתי היא עדיין מחטאת את המחשב, בעוד שאני מסתובבת ושרה באוטו, תוך כדי בכי, את

 "and I don’t know how you do it, making love out of nothing all",

 ועכשיו כולם בקול שני! Making love, לה לה לה.

אז הנה, המילים נמצאו, והשיר תורגם. כן, יש כמה צרימות, אם מישהו יצליח לחשוב על איך לתרגם את

Do NOT read beauty magazines, they will only make you feel ugly.

בצורה זורמת יותר, אשמח לשמוע.

חופשיים \ Mary Schmich

רבותיי וגבירותיי, בוגרי מחזור 97' – תשתמשו באולטרסול

לו יכולתי לתת לכם רק עצה אחת, העצה תהיה אולטרסול.

קיימות הוכחות מדעיות בנוגע ליתרונות ארוכי הטווח של האולטרסול. בנוגע לשאר העצות שלי, הן מבוססות רק על ניסיוני האישי.

 הנה, אפרוש אותן לפניכם:

 תיהנו והכוח ומהיופי של הנעורים שלכם. לא משנה. אתם הרי תבינו את הכוח והיופי של הנעורים שלכם רק אחרי שהם יתפוגגו. אבל תאמינו לי, בעוד 20 שנה תסתכלו על תמונות ישנות שלכם, ותיזכרו, באופן שאתם לא מסוגלים לקלוט עכשיו, כמה אפשרויות היו פרושות לפניכם, וכמה מצוין נראתם.

 אתם לא שמנים כמו שנדמה לכם.

 אל תדאגו בנוגע לעתיד, או תדאגו, אבל דעו שדאגה יעילה בדיוק כמו הניסיון לפתור בעיה באלגברה באמצעות לעיסת מסטיק. סביר להניח שהבעיות האמיתיות בחיים שלכם יהיו דברים שמעולם לא חשבתם עליהם; מהסוג שקופץ עליכם ב-4 אחרי הצהריים באיזה יום שלישי עצל.

 תעשו מדי יום משהו שמפחיד אתכם

 שירו

 אל תהיו פזיזים בנוגע לרגשותיהם של אחרים, אל תסבלו אנשים שפזיזים בנוגע לרגשות שלכם.

 צחצחו

 אל תבזבזו זמן על קנאה; לפעמים אתם מובילים, לפעמים אתם נשרכים מאחור. המרוץ ארוך, ובסופו של דבר, הוא רק נגד עצמכם.

 זכרו מחמאות שקיבלתם, שכחו את העלבונות; אם תצליחו לעשות את זה, ספרו לי איך.

 שמרו מכתבי אהבה ישנים, זרקו דוחות בנק עתיקים.

תתעמלו

אל תרגישו אשמה אם אתם לא יודעים מה תרצו לעשות כשתהיו גדולים. האנשים המעניינים ביותר שהכרתי לא ידעו בגיל 22 מה הם יעשו כשיהיו גדולים, כמה מבני הארבעים הכי מעניינים שאני מכירה עדיין לא יודעים.

 תצרכו המון סידן

 היו עדינים כלפי הברכיים שלכם, תתגעגעו אליהן כשהן לא יהיו.

 אולי תתחתנו, אולי לא; אולי יהיו לכם ילדים, אולי לא; אולי תתגרשו בגיל 40 או שתרקדו בעליצות ביום הנישואין ה-75 שלכם. לא משנה מה תעשו, אל תחמיאו לעצמכם יותר מדי, או תנזפו בעצמכם יותר מדי. הסיכויים שלכם הם חצי חצי, כמו של כולם. תיהנו מהגוף שלכם, השתמשו בו בכל מקום אפשרי. אל תפחדו ממנו, או ממה שאחרים חושבים עליו, זה הכלי הנפלא ביותר שיהיה לכם אי פעם.

 רקדו. אפילו אם אין לכם איפה לעשות את זה חוץ מאשר בסלון.

 קראו את ההוראות, אפילו אם לא תנהגו לפיהן.  

 אל תקראו עיתוני אפנה, הם רק יגרמו לכם להרגיש מכוערים.

 תתוודעו להורים שלכם, אתם לא יכולים לדעת מתי הם ילכו לתמיד.

 תהיו נחמדים לאחים שלכם; הם הקשר הטוב ביותר שיש לכם לעבר, והאנשים שהכי סביר שידבקו בכם בעתיד.

 תבינו שחברים באים והולכים, אבל יש כמה שעליכם לדבוק בהם. תעבדו קשה כדי לגשר על המרחק ועל ההבדלים בסגנון החיים, מכיוון שככל שתזדקנו, תזדקקו יותר לאנשים שהכירו אתכם כשהייתם צעירים.

 תגורו בניו-יורק, אבל עזבו לפני שהיא תקשיח אתכם, תגורו בצפון קליפורניה, אבל עזבו לפני שהיא תרכך אתכם.

 סעו

 לימדו לקבל כמה אמיתות בלתי משתנות: מחירים יעלו, פוליטיקאים יזייפו, גם אתם תזדקנו, וכשזה יקרה, תפנטזו שכשהייתם צעירים המחירים היו סבירים, הפוליטיקאים היו אציליים וילדים כיבדו את המבוגרים.

 כבדו את המבוגרים.

 אל תצפו שאף אחד יתמוך בכם. אולי תהיה לכם קרן נאמנות, אולי יהיה לכם בן-זוג אמיד, אבל אין דרך לדעת מתי אחד מהם ילך.

 אל תתעסקו יותר מדי עם השיער, או כשתהיו בני 40, הוא יראה בן 85.

 היו זהירים בנוגע לאנשים שאתם מקבלים מהם עצות, אבל, תהיו סבלניים כלפי אלה שמספקים אותן. עצה היא סוג של נוסטלגיה, ונתינתה היא דרך להוציא את העבר מהפח, לנגב אותו, לצבוע מחדש את החלקים המכוערים ולמחזר אותו במחיר גבוה מערכו האמיתי.

 אבל תסמכו עלי עם האולטרסול.