לשאוף לנשוף

קודם כל, נורא משמח אותי שחבריי ומוקיריי מתרגשים מזה שאני מזדיינת בכלל. לפני לא יותר מדי שנים, אם הייתי באה לעינת ואומרת לה, "הזדיינתי עם מישהו חדש אתמול", התגובה היחידה שלה למידע המסעיר הייתה: "איפה נאכל ארוחת בוקר?". או נגיד, הייתי אומרת לערן, "פאק, התפרעתי בשבועיים האח", והוא היה עונה, "תשמעי, אם זה פחות מחמישה בשבועיים, אין לנו מה להתרגש בכלל". אבל הנה, אתמול המידע עורר סערה קטנה, ונורא שעשע אותי איך כל אחד הגיב בהתאם לאופיו:

הט': (בפתקית מהבהבת עוד מהלילה הקודם), "נו, איך הוא?", "אוח, אני לא מאמינה! כבר בלילה הראשון?", ואחרי שעליתי, "תביאי פרטים ומהר".

פנחס: "כמה פעמים הבטחת לי לא לנהוג מסוממת? אה? כמה?"

 ז': "זונה, את פשוט זונה, אין מה לעשות".

ורדי: "נו נו, פרטים מהר! איך היה? הוא יורד?"

א: "יופי שאת מזדיינת קוקי, כי אני שכבתי כל הלילה עם התקף של כאבי בטן. העיקר שאת נהנית"

זו ש: "(איך כותבים "הללויה" באנגלית, עם ל אחד או שניים?) העיקר שהיה לך סקס מוצלח"

ודווקא התגובה של ורדי מביאה אותי לנושא הבא, (אני מתה על הקישורים הסובטיליים האלה שלי בין נושא ונושא) – ירידות כאקט של נימוס. אני ממיינת את היורדים לשני סוגים עיקריים: יש את אלה שיורדים כי הם אוהבים את זה, ולהם שמור מקום בגן-עדן, ויש את היורדים כדי לדפוק כרטיס, כי הם יודעים שצו הנימוס מחייב אותם לבקר בטריטוריות הדרומיות, ולא אין סיכוי שנכניס אותם לרשימת המאהבים הממש טובים.

ואני קצת תוהה על הטקסים המיניים האלה. אני יודעת שהתמיהה שלי נקראת דבילית, אבל גם במקום שאנחנו הכי אנחנו, עם אותו מישהו שבחרנו בו שיראה אותנו במערומינו, עדיין חלק עצום מהאקט מורכב מטקסים: למדנו בסרטים איך להתנשק ולגנוח, למדנו מספרים איפה נמצאות הנקודות הרגישות, למדנו מחברות שטוענות שהן "מוצצות סוף הדרך", איך עושים את זה (נורא פשוט, צריך חיבה מאוד בסיסית לאובייקט הנמצץ, להיזהר עם השיניים, ולשאול אותו מה נעים לו), הנועזים יותר יכולים לדבר מלוכלך תוך כדי (הו מאמה, יס!), בנות יודעות שצריך למצוץ, אבל בהחלט מותר לא להסכים שיגמרו לך בפה, בנים יודעים שצריך לרדת, וכו'. לפעמים אני תוהה איפה אני גונחת מתוך עונג אמיתי ואיפה כי אני יודעת שעכשיו אמורה לבוא גניחה. איפה ההתפוצצות של האורגזמה אמיתית לגמרי, או שאני מעצימה אותה כדי  לעשות לפרטנר נעים באגו, איפה אני ואיפה הטקס.