בין המתקשרים אחרי הכתבה ההיא (כן, החלפתי למספר חסוי, זה קצת לסגור את דלתות האורווה אחרי שהסוסים ברחו, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, אם בפתגמים עסקינן) היה בחור בשם ב' (אות ממש בדויה) שכבר בשיחת הטלפון הראשונה, שנמשכה, אלוהים יודע איך, עשר דקות, הזכיר לפחות 15 פעמים את ידידה שלו, ח' (גם אות בדויה) שהוא ממש מת עליה, ואז סיפר לי על אקסית שנורא רצתה להתחתן אתו, והוא תכנן ככה לשלוח אותה ללמוד להיות גננת ואז לפתוח לה גן, אבל בסוף לא התחתן איתה כי הסקס (??!!) לא היה טוב.
כפי שקל להבין, היה לי ברור שב' ואני לא בדיוק מתאימים, ובחיי שהתכוונתי להגיד לו את זה, אבל אז, ביום שישי שעבר כשהוא התקשר בין 9:50 ל-12:00 כל חצי שעה, (ואפילו לא סיננתי, סתם הייתי אצל ההורים ושכחתי את הטלפון למטה.) התקשרתי אליו זועמת, ובמקום להגיד לו בעדינות שבלה-בלה-בלה, לא בנויה לקשר, בלה-בלה-בלה, מה הוא צריך גרוטאה מרגיזה כמוני, בלה-בלה-בלה, משוגעת הרבה, לא כדאי לו, אמרתי לו שלא, תודה, אנחנו לא מתאימים, ושיעזוב אותי בשקט, תודה ושלום. מייד אחר כך רצתי לקנות ספר תהילים קטון, שלא יטיל עליי שחור, הב' הזה.
אם הסיפור היה נגמר בזה, לא הייתי מלאה אתכם, אבל אתמול הטלפון צלצל, דה? ובצד השני של הקו ב', שהתקשר להסביר לי שבשיחה הקודמת הייתי נורא נסערת ולא חשבתי בהיגיון, ושהוא דיבר עם ידידה שלו, ח', שהוא ממש מת עליה, שאמרה לו, "ב', תתקשר שוב, מה אכפת לך?" וגם שהוא מרגיש שיש בינינו חיבור נורא חזק, וחבל שאני אפספס את זה, ושלא, הוא לא מלחיץ, אבל ידידה שלו, ח', חושבת שאנחנו מאוד מתאימים.
למזלו של ב' הייתי במקום ציבורי, כך שנאלצתי לבלוע את הכעס ולא להגיד לו בדיוק מה דעתי עליו, על ח' ועל האקסית הלא גננת שלו, אבל אמרתי לו שלא הייתי נסערת, שאני לא רוצה לפגוש אותו, ושלא יתקשר אליי, שלום ותודה. עכשיו לא נותר לי אלא לקוות שידידה שלו, ח', לא תגיד לו שהוא צריך לנסות שוב, כי בכל זאת, עם כמה ספרי תהילים בחורה צריכה להסתובב?
וברצינות, מה שמפריע לי כאן, מפריע עד כדי מצוקה כמעט, זה שב' פשוט לא ראה אותי בכל הסאגה הזאת, הייתי ברורה לגמרי, הבהרתי לו שאני לא בעניין, במילים מאוד פשוטות, כשהוא אמר, "אנחנו ניקח את זה לאט." עניתי לו "אנחנו לא ניקח את זה בכלל, אני לא רוצה להכיר אותך." ובכל זאת, הוא הרגיש שזה בסדר להתקשר שוב, כי הוא החליט שהייתי נורא נסערת ולא הגבתי בצורה רציונלית.
בגלל שאני חייבת לעשות לזה רציונליזציה, כדי לא להתמודד עם המצוקה שזה עורר אצלי, מאז אתמול אני חושבת על גבולות ועל אי כיבוד גבולות, על אנשים שבונים לעצמם אשלייה שלמה על דמות שהם רואים בעיתון וכאלה, במקום לחשוב על הרגע הזה שלא ידעתי מה לעשות קודם, לצרוח עליו שלא יעז להתקשר שוב, או לרוץ לשרותים ולשלשל שם מרוב חוסר אונים על זה שמישהו מרשה לעצמו לחשוב שכשאני אומרת לא, זה כי אני נסערת ולא רציונלית, ושמותר לו להציק לי שוב.
וכן, יכול להיות שהתגובה שלי מוגזמת, אבל היי, מעולם לא אמרתי שאני נורמלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
