אני לא יודעת אם זה משהו שאני מתייחדת בו, אבל אחד הדברים שאני הכי שונאת לעשות ושהכי מסבילים אותי זה לצחצח שיניים לפני השינה. אני עושה את זה כי זה לא תרבותי לא לצחצח אבל עצם המחשבה שאני צריכה לצחצח הייתה גורמת לי להשתהות בצער ליד המחשב, כי למי יש כוח לצחצח, ואז, כשכבר הייתי הולכת לישון, הצחצוח היה כזאת עצם בגרון, שהייתי עושה חפיף.
ובכן, חברים, לא עוד! לא מאז שעליתי על הפטנט הגאוני שלי!
הרעיון הוא כזה: הרי מרגע שאני מול המחשב בלילה עד שעת השינה אני כבר לא אוכלת יותר, ותמיד אני קמה באמצע לעשות פיפי, לפחות פעמיים, ובכן! שימו לב! הרעיון הוא לצחצח שיניים באחת הפעמים האלה, אבל, אבל, אסור לדעת באיזו פעם. כי אז מייד תעלה המחשבה, "אוף, צריך גם לצחצח? לא, אני כבר אשאר ליד המחשב ואתאפק בשקט." זו צריכה להיות החלטה ספונטנית לכאורה, "איזה יופי, אני כבר פה, אולי אני אצחצח שיניים?" מה שדורש מידה מסוימת של יכולת רמייה עצמית, אבל למי אין את זה?
וכך סיוט הסיוטים פשוט התפוגג, וכשאני כבר רוצה ללכת לישון כל מה שאני צריכה לעשות זה לקום מהמחשב ולהיכנס ישר למיטה, בלי סאגת הצחצוח המדכדכת. ותסלחו לי, אם זו לא גאונות, אין לי מושג איך גאונות נראית!
הצעת חוק: אני רוצה שיתקינו בפלאפונים זמזמם כזה שכל מי שמתקשר לפני 10:00 בבוקר יחטוף זץ חשמלי נורא. לא משהו שיהרוג אותו, חו"ח, אבל חזק מספיק כדי ליצור רפלקס פאבלובי לפיו להתקשר לפני 10:00 בבוקר זה נורא נורא כואב.
שבוע טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
