לשאוף לנשוף

אני לא יודעת למה, התשדירים נגד תאונות הדרכים, אלה שרצים כבר כמה חודשים ובהם אברי גלעד מסביר בנחישות שלדבר בפלאפון בזמן נהיגה, או לנהוג במצב של שכרות זה רצח, עולות לי על העצבים, אבל ממש. משהו בטון הצדקני של אברי (בסוף יתברר שזה לא אברי, ואוי לבושה!) בתחושה שהוא באמת מאמין במה שהוא אומר מרתיח אותי כל פעם מחדש. כן, אני יודעת, לנהוג בפלאפון, לא לעצור בעצור, לגנוב רמזור אדום או לנהוג במצב של חוסר צלילות אלה מעשים איומים, אבל רצח? אני נוטה לנהוג בצורה שומרת חוק למדי, אבל אני לא יכולה להישבע שמעולם לא קרה ולא יקרה שלא עצרתי עצירה מלאה בעצור, ואם חו"ח, ירחם השם, חמסה חמסה, יקרה באשמתי משהו למישהו זה לא יהיה רצח, ולו מהסיבה הפשוטה שאין לי ולא הייתה לי כוונה לפגוע באף אחד.

וכך במשך חודשים אברי קריין ואני התעצבנתי וצעקתי עליו - לא שהוא שמע, אבל אותי זה הרגיע - אבל היום שמעתי עוד אחד מהתשדירים האלה - והפעם אני לא חושבת שאברי מקריין - שאומרים בהם "אין בכי נורא כמו בכי של אמא שאיבדה את בנה במעבר חצייה." (ציטוט לא מדויק). והתשדיר הזה באמת העלה לי את הדם לראש. אני לא מבינה, כותבי התשדיר עשו סקר ובדקו איזה בכי של אמא הכי נורא? אמא שבנה מת במעבר חצייה בוכה בכי נורא יותר מאשר אם שאיבדה את בנה בטביעה? במחלה? מדום לב? יש איזשהו מדרג של סוגי בכי של אמהות שאבדו את ילדיהן שקובע מה יותר גרוע מהשני? נגיד, ילד שמת בצבא זה פחות נורא מילד שחטף התקף אסטמה?

אני לא יודעת למה זה כל כך מעצבן אותי, אבל אני לא מצליחה להירגע מזה.

ובמעבר חד - ראיתי היום את הסרט "מילים ולחן" שהוא ממש כמו ופל "פסק זמן": מתוק ומשולל לגמרי ערך תזונתי.

אני עדיין מנסה להבין מה עבר על המלהקת שחשבה שחיבור בין יו גרנט ודרו ברימור עשוי להצליח. לא רק שאין ביניהם שום כימיה ושום מתח מיני, גם לא ברור למה הם בעצם מתאהבים, והכי גרוע זה שהם מביכים ביחד. יו גרנט מתקרב לחמישים ונכון שהוא נראה טוב, אבל הוא נראה כמו בן חמישים שנראה טוב, ודרו ברימור צעירה מדי. כל פעם שיש ביניהם איזשהו סוג של אינטראקציה ארוטית לי הייתה תחושה לא נוחה של גילוי עריות, ובאיזשהו שלב בסרט כשיו מרים אותה, במקום להרגיש התרוממות רוח על נצחון האהבה ישר חשבתי, "אוי, שלא ייתפס לו הגב, מסכן."

אז למלהקים ולמפיקים ההוליוודיים שקוראים כאן, אנא מכם, אני יודעת שאתם בטוחים שגברים לא מאבדים לעולם את הסקס אפיל שלהם, בניגוד לנשים, כמובן, שבגיל 32 הופכות לגרוטאות, אבל הגיע הזמן שתתמודדו עם המציאות - הזמן לא חס גם על גברים, אז תנסו למצוא שילובים קצת יותר סבירים. יש המון שחקניות מדהימות בנות ארבעים פלוס שיראו יותר טוב לצידו של גבר בן חמישים. כשאני רואה קומדיה רומנטית אני רוצה לשקוע בעולם אחר, לא לדאוג שמא הכוכב המבוגר יחטוף התקף לב באמצע הזיון עם הצעירונת.

(והנה, אני לא אומרת כלום על כל הרעש שהיה כשדמי מור התחילה לצאת עם אשטון קוצ'ר, וכמה פער גילאים גדול יותר, אבל הפוך, נראה כמו משהו שאין טעם להתייחס אליו. ובכן, יש טעם.)