לשאוף לנשוף

ראשית, אפתח בהודעה חשובה, הגעתי למסקנה שאני לא אגבה יותר.

אני יודעת שבגיל 35 זו אמורה להיות אקסיומה, אבל אני, אישה מלאת חזון ותקווה שכמוני לא נתתי לעובדות לייאש אותי. ומכיוון שהיה לי ברור שזה בסדר, ואני עוד אגבה, מעולם לא עשיתי מכפלות למכנסיים שלי. וזה לא שעומדות בפניי הקיצור הנחוץ בעיות טכניות, יש לנו באופן קבוע בחנות לפחות שתיים וחצי תופרות שישמחו לקצר לי את המכנסיים ולעשות מכפלת, אבל בשביל מה? ה-170 מחכה לי מעבר לפינה, חבל להטריח אותן סתם.

עכשיו, מכל כיוון שלא נסתכל על זה, אישה בגובה 158 שלובשת מידה 38 חייבת לקצר או המכנסיים. או שהיא יכולה ללכת כל החיים כששולי מכנסיה נשרכים אחריה ומתלכלכים מהג'יפה של המדרכות, אבל לא לקצר אותם מתוך ידיעה שהיא אוט-אוט-אוט גובהת, ואז חבל יהיה על כל המכנסיים שהיא קיצרה ושעכשיו כבר לא טובים עליה.

בקיצור, ביום שבת שוב לבשתי מכנסיים שנשרכים חצי מטר אחריי, ומשום מה הבנתי פתאום שזהו, אני לא אגבה יותר. בצעד אמיץ מדדתי את כל הג'ינסים שלי, סימנתי עם סיכות את האורך הנכון, והיום לקחתי אותם למתפרה בחנות, ואמרתי לאבא שלי "תקצר", ולרותי התופרת "תעשי מכפלת."

ממחר יהיו לי ג'ינסים שמתאימים לגובה שלי, זו תהיה ממש מהפכה. ואם אני בכל זאת אגבה, לא תהיה ברירה, אני אקנה מכנסיים חדשים.

עוד הודעה משמחת היא שעשיתי היום את כל רשימת הסידורים שלי, כולה, חוץ מלקחת את פנקסי הצ'קים החדשים מהבנק.

הייתי בדואר, חידשתי רישיון נהיגה, לקחתי מרשמים לתרופה, קניתי ספרי תהילים קטנים ומצות מקמח מלא וגם קקאו ופודינג וניל, ואפילו הגעתי לבנק לקחת את פנקסי הצ'קים, רק שהיה סגור. אני נורא אוהבת את תחושת הסיפוק הקטנה הזאת, כשאני מעבירה קו נחרץ על עוד משימה שגמרתי.

בתחום ניקיון הפסח המצב קצת תקוע, אחרי שניקיתי בלמטה של הארון מטבח והורדתי שתי ספריות שלמות ואיבקתי וצחצחתי אחזתני העייפות, אז נראה לי שאני אסתפק בזה לעת עתה, עצם זה שהלמטה של הארונות מטבח כבר נקי זה ממש הישג שראוי לשמוח בו.