לשאוף לנשוף

יבורך פסטיבל אוסטרליה בסינמטק, זה מה שיש לי להגיד. אחלה, אחלה סרטים מביאים לשם. בשבת ראיתי עם הט' סרט בשם "זהר", שהיה קורע לב, ואתמול סרט בשם "איימי", שהיה חביב למדי, כולל דמעה ורבע בזווית העין. אבל יש לי בעיה עם סרטים אוסטרלים. ההיא שמשחקת ב"six feet under"? רייצ'ל גריפיתס? (נו, ברור שאתם מכירים אותה, הנה אני מחברת לכם פרצוף לשם), היא משחקת בכל סרט אוסטרלי מזוין עלי אדמות. זה משהו מטורף, אפילו יותר מטורף מאיבגי שלנו. מדהים, בחיי.

טוב נו, אני מגזימה כרגיל, היא לא שיחקה ב"זהר", אבל זה רק בגלל שהשחקניות שם היו צריכות להיראות אבוריג'ניות, שככה יהיה לי טוב.

זה שבוע של מפגשים עם אנשים מהתיכון. במוצ"ש רוית, שזכורה לטוב בזכות המשפט שלה, "טוב, תראי, כשתגיעי לעשירי דברים יראו אחרת", ותגובתי ה-מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת, "רוית, נראה לך שאני אשכב עם עשרה גברים?!". ואללה. החמיאה אותי הרבה רוית (כן מאמי, קבל אותה בהומאז') – אמרה שלא השתניתי בכלל מאז התיכון, או יה! לא משנה שהיא ראתה אותי בזמנו עם משמו ו-12 ק"ג יותר, ואז היא לא אמרה את זה, אני אומרת, כשמחמאה מגיעה, בחורה צריכה לאחוז בה בכל הכוח.

והיום? ואללה, היום, ישבתי וחיכיתי לתחילת הסרט, כשהגיע זוג, בחור קירח, נמוך, יפה בצורה יוצאת דופן, ואיזו מלעונה. הבחור נראה לי מוכר, אז הסתכלתי, והסתכלתי שוב, ואמרתי, "תמיר?", ותמיר הסתכל עלי, והסתכל שוב, ואמר, "אריאלה! שנים!". מייד הוא עבר לשורה שישבתי בה, ואחרי החיבוק הסתכלנו אחד על השני, נדהמים, שמתחת לכל זה, אלה עדיין אנחנו. אנחנו של הסיגריות הראשונות, שהוא לימד אותי להכניס לריאות, של השכנים שצועקים עלינו להפסיק להרעיש, של האמירה הקבועה, "אריאלה כל כך רזה שאם היא אוכלת זית היא נראית כאילו היא בהריון" (היו ימים, אני אותם זוכרת...), של הקטעים הכחולים שהוא היה מקריא לנו מתוך "זכרונותיה של ג'וזפין מיצנבאוכר", של הכמעט זיון הראשון שלי. אשכרה תמיר.

הזמן עשה אתו חסד. הייתי בטוחה שהוא יקריח וישמין, זה לא הוגן שמי שהיה באופן רשמי הבחור הכי יפה של הבית-ספר שלוש שנים ברציפות יהפוך לבן 32 מרהיב, אבל הנה. המלעונה הסתכלה עלי באיבה, אז חייכתי אליה ואמרתי, "אה, זה פסדר, אנחנו מהתיכון אנחנו", נרגעה.

מוזר, לא ראיתי אותו באמת שנים, אני אפילו לא יודעת כמה. אין לי מושג מי הוא ומה הוא עושה, אין לו מושג מי ומה אני, ועדיין, הייתה שם נוחות מיידית, נוחות שכנראה יכולה להיות רק עם מישהו שהכיר אותי בת 14 מחוצ'קנת. זה לא משנה את העובדה שכשהסרט נגמר חמקתי בזריזות, לא היה לי כוח לערבב את שמחת הפגישה ב"אז מה קורה אתך עכשיו?", "מה את עושה?", "איפה את עובדת?", "עם מי שמרת על קשר?", מה שהיה הופך הכל למעיק ומביך. אבל היה נעים. אולי אני אתקשר לקני היום, שיספר לי קצת רכילות.