לשאוף לנשוף

גל חשיפות משעשע (מהצד, נו, מהצד) עובר על הבלוגייה - מישהי מאיימת לחשוף את הרווק. עוד מישהי מאיימת לחשוף את הדוגמנית. טוב, שנייה של רצינות, הזאתי שמאיימת לחשוף את הדוגמנית עושה רושם של ילדה מאוד מופרעת, ומסכנה הדוגמנית שהסתבכה איתה, תמיד טענתי שהאינטרנט הזאת מלאה אנשים משוגעים הרבה.

ברם, מכיוון שאני אוהבת להיות מעודכנת, הגיע זמני לאיים בחשיפה משלי: אם ד"ר גרגורי האוס לא ימצא לי מייד מחלה אקזוטית שהתרופה היחידה בשבילה היא שהות לטווח ארוך וסקס פרוע, לפחות פעם בשבוע, עם גבר מבריק, ציני, סרקסטי (אני כותבת גם ציני וגם סרקסטי כי למרות שאוריאל המסכן ניסה בכל הכוח, עוד לא הבנתי מה ההבדל בין השניים) דפוק על כל הראש, נכה רגשית ופיזית עם עיניים תכולות מדהימות, אני אחשוף שהוא לא באמת רופא, אלא רק שחקן שמתחזה לרופא!

נראה אותו אז, מוצא סוגי סרטן נדירים, פפחח.

לא נעים, לא נעים בגילי המתקדם להתאהב עד כלות בדמות בדויה, אבל אין מה לעשות, אני מאוהבת. בדיוק כמו שהייתי מאוהבת באדם וברוב לאו בכיתה ט', בפטריק סוויזי בכיתה י', בטום קרוז בכיתה י"א, ובערן סודרי בכיתה י"ב (טוב, ערן אמיתי, אבל בנסיבות ההכרות שלנו הוא היה הכי רוק סטאר בעולם!) כך אני מאוהבת היום בד"ר האוס. למזלי אף אחד עוד לא שמע אותי צועקת על הטורנטים, "נו, נו, קדימה, עוד פרק!" אבל תאמינו לי, אני עושה את זה. הוא כזה מושי מושלם, אוף.

הקטע הבאמת משעשע זה שאחד הדברים שהכי מושכים אותי בד"ר האוס המסכן, מעבר לזה שהוא רופא ואני היפוכונדרית, זו הפגיעות העצומה שלו. ישר מתעורר בי דחף לטפל בו. רק שלמען האמת, אני אחת הנשים הכי פחות מטפלות שאני מכירה. אין הרבה דברים שמעיקים עליי יותר מאשר בני זוג נזקקים או חולים. בקטע הזה אני לגמרי שייכת לאסכולה של אמא שלי - "נו, דלקת קרום המוח, ואו (או סרטן סופני) למה להתפנק? שני אספירין, מקלחת, לישון, תחזור אליי כשתהיה בריא." למרבה המזל רוב בני הזוג שלי תמיד חשבו שזו תכונה די משעשעת. טוב, סביר להניח שאם הם היו רוצים אישה מהסוג המטפל הם בכלל לא היו מתקרבים אליי, אבל חוסר הסבלנות הטיפולים שלי לא מונעת ממני לרצות גברים מאוד פגיעים ורגישים, אלא רק לצפות שהגברים הפגיעים והרגישים האלה יטפלו בי ולא אני בהם. נו, מלכוד 22 או לא?