לשאוף לנשוף

בראשון לדצמבר 1955 רוזה פרקס, אישה שחורה, סירבה לקום ולפנות את המושב שלה באוטובוס לגבר לבן. היא נעצרה. המעצר שלה והמשפט בעקבותיו, שינו את ההיסטוריה של ארה"ב. אבל רוזה פרקס לא הייתה האישה השחורה הראשונה שסירבה לוותר על מושב האוטובוס שלה. היו כמה לפניה. הידועה שבהן היא קלודט קולווין.  

אנשי ה-NAACP חיפשו מישהי שתהווה סמל במאבק נגד ההפרדה הגזעית, ובהתחלה חשבו שקלודט, תלמידת תיכון בת 15 יכולה להיות סמל ראוי. אבל אז התברר שהיא בהריון מגבר נשוי, מגיעה ממשפחת מצוקה, ושבכלל, יש לה פה די מלוכלך. פרקס התאימה לתפקיד הרבה יותר. היא הייתה אישה מיושבת, נשואה, בעלת מקצוע ופעילה פוליטית שיודעת להתבטא בתקשורת. זה לא שלנשים נשואות ומיושבות מגיעות יותר זכויות אזרח מאשר לתלמידות תיכון פרועות עם פה מטונף, לגמרי לא. זכויות הן זכויות הן זכויות, אבל אנשי ה-NAACP היו מספיק חכמים בשביל לדעת שבמקרה של קולווין התקשורת תתמקד באישיות שלה, ולכן המסר שלהם יתמוסס.

כפי שכבר ציטטתי רבות את מורי ורבי, הצדיק אליהו הלוי סוויד, חופש הביטוי הרבה יותר חשוב לי מאשר הזכות שלי לא להעלב. מרגע שהבהרתי את הנקודה הזאת לעצמי, כל פעם שאני קוראת משהו שמכעיס אותי או שמתועב בעיניי אני משננת לעצמי "חופש הביטוי יותר חשוב מהזכות שלי לא להעלב" וממשיכה.

הנושא החם כרגע הוא אאוטינג, ומי שהנושא עלה בגללו זה הרווק המפורסם, שמישהי מאיימת לחשוף את זהותו. אם יש מישהו שמתח את גבולות הסובלנות שלי לכל הכיוונים זה האיש הזה. הוא מייצג בעיניי כל מה שיכול להיות מתועב באדם - הוא שקרן, הוא תחמן, הוא משולל מוסר, הוא מתייחס לנשים כאל חפצים, ועוד ועוד. האיש מגעיל והגעיל אותי. אבל מה לעשות, חופש הביטוי של הרווק יותר חשוב מהזכות שלי לא להעלב, ולכן אחרי כמה דיונים אתו שבהם הבנתי שלדפוק את הראש בקיר יכול להביא לי הרבה יותר תועלת, הרפיתי ממנו.

האיש כל כך דוחה, שכדי להסביר שלא אותו המאיימת לחשוף תחשוף, הוא מספר שבעצם הבנות שנפגשו אתו לא נפגשו בהכרח אתו.

לא, הוא אומר, בתור תירוץ, שהוא שיקר לבנות שרצו להיפגש אתו, ובעצם סידר זיונים לכמה חברים.

החיבה שלי לחופש הביטוי גרמה לי להבין שהרווק הוא תועבה שאני חייבת לסבול. אבל שהוא יהווה איזשהו טריגר למאבק על הזכות להימנע מחשיפה וגבולות הבלוגיה כמקום ידידותי? זובי, זובי, ועוד הפעם זובי. לרווק יש חופש להתבטא ולהיות השרץ שהוא, ולי יש זכות להתרווח, לראות איך הוא מתפתל כמו תולעת ומנסה למנוע את הפצת הצילום שלו ברשת. בפעם הבאה שיוצאים למאבק על חופש הביטוי כדאי לבחור שבראשו יעמוד סמל קצת יותר ראוי.