אה, אהמ, נראה לי שזה כנראה הפוסט השני הכי מרגש שאכתוב אי פעם. למעלה, בצילום, ניתן לראות בבירור יחסי את זרובבלה רביב הקטנה.
מדובר בעוברית מהממת בת 16 שבועות (למחשבי החישובים: וסת אחרונה 18.1), אוי, קשה לי לכתוב, אני נורא מתרגשת. רגע, נושמת עמוק.
טוב, ואו, בת. יש לי ילדה! להירגע. להירגע. ילדה.
קצת אינפורמציה יבשה:
אז ככה, חצי מהמטען הגנטי של זרובבלה הקטנה מגיע מתורם זרע אנונימי, שאלוהים יברך אותו מדי יום מבוקר ועד ליל, שיזכה לאושר ובריאות על המתנה שהוא נתן לי. הכניסה להריון הייתה די מהירה, תודה לאל. בניסיון שני הביציות שלי נכנעו בחן, שרמוטות כאלה!
עד עכשיו ההריון עובר בצורה די מגניבה (חמסה חמסה) היו לי בחילות, אבל לא עד כדי הקאה, וכנראה שזרובי ירשה את חוש ההומור האיכותי של אמא שלה, כי הבחילות היו מגיעות בסבבים של שבועיים, ז"א, שבועיים פרצוף ירוק, שבועיים הכול סבבה. עכשיו רגוע, שימשיך ככה, אמן.
מבחינת שינויים פיזיים, זכיתי בזוג שדיים יפים בצורה שערורייתית ממש, עד כדי כך שחלק גדול משעות הערות שלי אני בוחנת אותם בהתפעלות מכל הכיוונים. מעבר לזה צמח לי תחת טריפוליטאי מפואר, וטיפה בטן, בינתיים זה נראה כאילו קצת שמנתי.
האישיות שלי, ואני מניחה שהקוראים שמו לב, נהייתה מושי-מושי. בהתחלה היו תנודות קיצוניות במצב הרוח, אבל אחר כך זה התאזן על מצב של שביעות רצון בלתי פוסקת + חיוך דבילי כל הזמן. כבר יש תלונות של מקורבים שהודיעו לי שהם לא יסבלו אותי אם האישיות הזאת תתמשך הלאה.
הנשים במשפחה מאושרות, הגברים אדישים, אבל נראה לי שזה קטע של גברים, הם מצפים לתינוק, כל מה שלפני כן לא מטריד אותם.
וזהו, אה. פאק, יש לי ילדה בבטן!
חמסה חמסה חמסה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
