יש כמה נושאים שמטרידים אותי, ובראשם השאלה הדבילית. כן, אני יודעת שזו שאלה דבילית, בד"כ השאלות שקופצות לי פתאום נורא דביליות, זה אף פעם לא משהו כמו, "מה משמעות החיים?", לא, לא אצלי. לא מצאתי מי שיענה לי עליה, מכיוון שכל מי שיכול לעזור לי לענות עליה מתבייש לשאול הלאה כדי שלא יחשבו שהוא דביל, אבל מה אני יכולה לעשות, נתקעה לי השאלה בראש, ואם לא אשאל, איך אלמד?
בקיצור, ערבים נוצרים, נימולים או לא נימולים?
חברים, יש תשובה לשאלה, נימולים, כמנהג תרבותי ולא כחובה דתית.
ואיך אני יודעת את זה? כי שאלתי, הא! ושאלתי למרות שכל מיני אנשים שפעם היו בני זוג שלי וששמם ממש דומה לשלי אמרו לי שזה לא יפה לשאול דבר כזה. ואני אומרת, לאן, לאן המדע יגיע אם אנשים יתביישו לשאול, לאן?
מעכשיו, תקראו לי גלילאו רביב, תודה.
גע"ס הנחמדה לקחה אותי לסרט מקסים מקסים, קומדיה רומנטית בכיכובה של שרלוט גינזבורג, היה נחמד ומצחיק מאוד. ותוך כדי צפייה בסרט הגעתי לתובנה מפעימה: בהתאם לקודים התרבותיים, נשים צרפתיות חייבות להיות רזות, כאן אין חידוש, אבל בניגוד לאחיותיהן המסכנות בארה"ב, מותר להן להתקמט. האמת? הגיוני. אומה שמקדשת את האלגנטיות תדע שאין דבר פחות אלגנטי מאישה שרודפת אחרי עלומיה שכבר חלפו. זה מגוחך, זה פתטי, זה לא נראה טוב. הניתוחים האלה לא גורמים לנשים להיראות צעירות יותר, אלא מנותחות יותר. סתם, אפרופו הכתבה הזאת ב"הארץ". אה, ושרלוט גינזבורג, איזו מהממת היא. ואו.
לפני שבוע ומשהו קראתי שלארס פון טרייר יפסיק לביים כי הוא מדוכא. הידיעה עצמה לא מטרידה אותי, מעולם לא סבלתי את שונא הנשים הזה (טוב, בדוגוויל דווקא כן, אבל יצא לו בפוקס) מה שאני לא מבינה זה: ככה הוא יוצר כשהוא לא מדוכא?
קושייה אחרונה: מתברר שהמקלטים בשדרות במצב פקקט. אני לא מבינה, יורים על העיר כבר שנים, זה לא גרם להם לחשוב, שאולי ככה, רעיון מהפכני, כן? אולי כדאי לשפץ ולצייד את המקלטים? זה אפילו לא ראיית הנולד, זה קורה עכשיו.
בנוגע לטיל (או הטילים, אין לי מושג) שנפל באשקלון: זה די רחוק מכאן, הכול בסדר. מקסימום אני גרה במרתף, אין מה לחשוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
