לשאוף לנשוף

אדושם, כמה נמוך אפשר לרדת? אה, בעצם, אני יכולה באותה קלילות לצטט גם אייר סופליי, ובכלל, נראה לי שלא משמיעים מספיק אלפוויל ברדיו. אין שום סיבה הגיונית שבעולם שלא ישמיעו את "big in japan" לפחות, לפחות פעם בשעה. בעצם, יאללה, מה קורה עם "tears for fears"? אה, למה אותם לא משמיעים?

אבל אתמול שמעתי פיית'לס, ופתאום, ככה, אחד השירים שם קרע לי את הלב לחתיכות יסודיות. קרע כמו עמיר לב, במתיקות, אבל קרע.

נעים הכוח הזה, של אמנות, לאפשר לנו לנדוד למקומות שהם לא אנחנו רק כדי לחזור ולגלות שכולנו בעצם זהים. ומי שרוצה ליידות בי אבנים על משפט "האלכימאי" שיצא לי כאן, מוזמן.

 Why Go?

Don't go
I didn't know you'd be here, and I wasn't meant to come.
I'd be sitting watching TV if there was anything decent on,
if I'd missed the taxi or found nothing good to wear.
But for some uncertain reason, some strange uncertain reason,
this is how it all it all began.

(Why go?) Why go, (when you could stay awhile)?
(Why go?) Why go, (when you could stay awhile)?

If I made some coffee, would you sit and talk some more?
I know words are usually pointless when you've used them all before.
The way your smile fills the room --
Stay awhile. Kick off your shoes. Don't go. Please stay. --
It always happened this way.

(Why go?) Why go, (when you could stay awhile)?
(Why go?) Why go, (when you could stay awhile)?
The way your smile fills the room --
Stay awhile. What's there to lose? --
The way you laugh, when I say, Don't go. Please stay.
Why go? Why go, when you could stay awhile?
Why go? Why go, when you could stay awhile,
when you could stay with me tonight?
Tonight?