אם יש משהו שאבא שלי ממש, אבל ממש אוהב, חוץ מאשר את אמא שלי והחנות, זה עוגות גבינה. איך שהוא אוהב עוגות גבינה! בעד זה שהוא כל כך אוהב עוגות גבינה, אמא שלי מכינה לו לעיתים די קרובות עוגת גבינה, שמצליחה להיות גם דיאטטית וגם טעימה, והיא כל כך מוכשי מוכשרת, שהיא עושה אותה לפי העין.
אבל אמא שלי בחו"ל, שבועות כאן, ועוגת גבינה אין. "אל תעשי כלום," אמר הפטריארך, "אני כבר אקנה."
"מה הוא חושב לעצמו," התלוננתי בפני אוריאל, "שבשבועות לא תהיה בבית עוגת גבינה ביתית?!"
"כן," הסכים אתי אוריאל, "איפה נשמע כדבר הזה בוורשה?"
"שיכני הרעם אם אני לא אכין עוגת גבינה!" אמרתי והנפתי ידיים באוויר, בהבעה של "הקוזקים באים! תברחו!!!".
העניין הוא שבניגוד לבישול, אפייה זה מדע די מדויק. ואני ומדעים מדויקים, אויה. חיפשתי בכל האינטרנט הזאת מתכון, עד שהגעתי למתכון הזה. אתמול הדפסתי אותו, ועם הדף וארשת מאוד גדולה של חשיבות עצמית הלכתי לסופר לקנות את המצרכים הדרושים. חוץ מגבינה, כי גבינה ידעתי שיש בבית.
היום בבוקר קמתי, השתעלתי, ועליתי מלאת עזוז לבית הוריי, להכין עוגת גבינה. סידרתי יפה את המצרכים על השיש, ואז פתחתי המקרר להוציא הגבינה. היא נראתה כמו ציור של פולוק, כולה מנוקדת נקודות ירוקות. נחמד, דווקא. "המממ." אמרתי לעצמי ופתחתי עוד גבינה. פולוק. "אוי." אמרתי ופתחתי את הגבינה השלישית. פולוק. "גוועלד!" חשבתי, והנפתי וידיים באוויר בהבעה של "והאחרון שבורח, שייקח אתו את ספרי התורה!"
פניתי למוצא האחרון, איזו גבינת שמנת שגיבנתי בעצמי - אל תתרגשו, כולה זרקתי שמנת לתוך חיתול - עליה היו נקודות לבנות, חמודות כאלה.
"נו," חשבתי, "הרי ברור שעובש לבן זה יותר בריא מעובש ירוק, ואני בכלל אוריד את העובש, והאפייה בתנור תהרוג כל חיידק!"
גילחתי את העובש מעל פני הגבינה, והמשכתי כאילו כלום. הקצפתי, ערבבתי, קיפלתי, הכנסתי לתנור. בתור העוגה תפחה, תפחה, תפחה, תפחה, תפחה, ותפחה עוד קצת. כבר פחדתי שניאלץ לעזוב את הבית, אבל אז הגיע הזמן לכבות את התנור. כיבEתי. כעת העוגה בייבוש. דיווחים בהמשך. אם תשמעו על משפחה מאשקלון שמתה מהרעלה מסתורית, אני מודיעה שאני לא קשורה לזה בכלל.
stay tuned.
עדכון: יצא טעים שאני מתקשה להאמין שאני עשיתי אותה. אני כל כך מוצלחת!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
