לשאוף לנשוף

בקצב הזה אני לא אצטרך לקנות בגדי הריון, ואני עוד בכלל לובשת את הבגדים הרגילים שלי. טוב, לא לגמרי, עברתי בעיקר לחצאיות ושמלות. אולי זה דבילי, אבל אני מרגישה כל כך נשית, שנראה לי מאוד לא ראוי ולא הולם ללבוש מכנסיים. הקטע הבאמת דבילי הוא שנורא בא לי לנעול נעלי עקב קטנות וקוקטיות. ביום-יום אני מסתובבת בסניקרס, ודווקא עכשיו כשהגוף שלי מתחיל לאבד את האיזון הרגיל שלו, מה שרק יילך ויחמיר, אני צריכה להילחם בדחף לנעול נעליים לא יציבות. אישה פותה, מי יבין קשייך?

אז בינתיים אריאלה של אלי נתנה לי שני זוגות מכנסיים, מהמצחיקים האלה, עם הטריקו למעלה, החצאיות שלי עדיין עולות עליי, גיסתי המהממת נתנה לי חולצה כזאת עם המון מחשוף בגזרת אמפייר, האופנה בחנויות הרגילות היא בפירוש אופנת הריוניות, ואתמול דנה נתנה לי מיליון שמלות מקסימות, משיפון עם סרטים ושנצים, אני מרגישה נורא נסיכה עכשיו.

אבל לא על הבגדים ההממים שקיבלתי באתי לספר, אלא על מאיה וזוהר הזעיקות. מאיה בת חצי שנה, וזוהר בת ארבעה חודשים. ההבדלים ביניהן השאירו אותי בהלם. זוהר שכבה על המזרון מבסוטית ומחויכת, ריירה לפרקים וענתה לי ב"פפפפ" כל פעם שאני עשיתי לה "פפפפ" (כנראה אי אפשר להימנע מלהתנהג כמו מפגרת ליד תינוקות, מזל שזה משעשע אותם.) וזהו בערך. לא שזה לא גרם לי להשתטות במרץ כדי שהיא תחייך עוד, אבל בזה האינטראקטיביות שלה התמצתה.

מאיה כבר מתהפכת חופשי לגמרי, מזיזה את עצמה במרץ, מתקשרת באופן שאפשר להבין מה היא רוצה, מניחה עליי יד קטנטנה ועדויות גומות כדי שאני אסתכל עליה, ובאופן עקרוני עוטה מין פרצוף של "עוד רגע, שנייה, אני כבר מתגברת על הבאג הטיפשי הזה שגורם לי לזחול לאחור, ואני יוצאת להשתלט על העולם, עולם, חכה לי!" וכולה חודשיים, זה מה שמבדיל ביניהן. זה כל כך משונה. העיצוב של התינוקים האלה כל כך חמודודינאמי, הם כאלה קסמים זעיקים. כמובן שעם כל ההתפעלות, ברגע שהרחתי שריח חשוד עולה מאחת מהן הרמתי את הראש והודעתי שיש כאן בעיית קקי ורצוי מאוד שמישהו יטפל בה. חמודות חמודות, אבל קקי זה קקי, כן?