לשאוף לנשוף

"אתם עוד תתגעגעו אליי, כשתגורו בבית מטונף!" אמרה המלכה האם לפני שעלתה על מטוס שלקח אותה לשלושה שבועות ארה"בה. "פפחח" ענינו כולנו, וידענו על מה אנחנו מדברים. הרי בינינו, בסופו של דבר, מה שגורם לבית להיראות נעים זה הסדר, לא הניקיון. ולשמור על הסדר זה הרבה פחות מתיש מאשר לנקות כל הזמן, מה גם שכשמנקים תמיד מגלים עוד ועוד ועוד מקומות שצריך לנקות, ועד שגומרים לנקות הכול זה מתחיל להתלכלך שוב, ואני לא מבינה למה סיזיפוס, במקום להעלות סלע למעלה למטה כל הזמן לא ניקה בית. לפחות שמישהו יהנה מהעבודה הסיזיפית שלו, לא?

שלושה שבועות עברו בנחת ובבית מסודר. מה שחייב להיות נקי כי אם לא זה פויה (מטבח, כיריים, שירותים, רצפה של המטבח שכל הזמן מיטנפת) היה נקי, ומה שסדר גורם לו להיראות מספיק טוב היה מסודר, ובא לציון גואל. אבל הסדר הסידור במקום ניקיון היה כאין וכאפס לעומת ההסדר התזונתי: החלטנו לעשות ניסוי שבו לא קונים שום דבר, נאדה. משתמשים במה שיש וזהו כמובן שזה לא עבד לגמרי, כי צריך לעשות השלמות מלפפונים-עגבניות-לחם, אבל בשאר הדברים המאגרים הלכו והצטמצמו, עד שבסופו של דבר הדבר היחיד שנשאר במגירות הירקות זה קולורבי עגמומי, והמון לימונים. ברור שהפתרון ההגיוני הוא לימונה ביתית, אבל איפה האתגר? לכן אנחנו כבר שבוע אוכלים מאכלי לימון: עוגת לימון שיצאה נורא עדינה וטעימה. רצוי לדקור אותה כמה פעמים אחרי ששופכים עליה את מיץ הלימון, כדי שהוא יחלחל פנימה. נתחי עוף בלימון וטריאקי, שאבא שלי עשה על האש ויצאו מהממים. והיום אני עומדת לפני צליית עוף בלימון ושום, אינדי המצליצה לפזר בקרקעית התבנית פרוסות של תפודים ובטטות. בינתיים כל הניסויים האלה הצליחו לבזבז שבעה לימונים. אני מתחילה לחשוד שאצלנו במקרר מתחולל נס כד השמן של הלימונים.

טוב, עכשיו אני צריכה ללכת לנקות, אין ברירה, האישה המפחידה חוזרת.

הודעה לקוראת אופה קטנה: יש לי הרגשה שאני אם אכין את עוגת הגבינה שלך מספיק פעמים, ואז אתחיל בקולד טרקי, אני אצליח לשכנע את אבא שלי לנשל את אחיי מהירושה ולהשאיר לי הכול הכול הכול. תודה! אה, ואבא שלי לא קורא את הבלוג שלך, כך שלא משם הרעיון פשוט, אין מה לעשות, great minds  וזה.