לשאוף לנשוף

אחד הדברים שהכי הפחידו אותי לפני הכניסה להריון זו טפשת ההריון האיומה. כולם טרחו להזהיר אותי ממנה. ובכן, הנני שם!

אתמול, כשהלכתי לבנק הפקידה שאלה אותי מה מספר החשבון, לא הצלחתי לזכור. אז היא שאלה אותי מה מספר תעודת הזהות שלי, ופשוט ישבתי, חייכתי אליה בחוסר אונים. לא זכרתי. כאילו, ידעתי שזה מתחיל ב-2 ויש איזה  9 איפשהו, אבל זהו.

ניחא זה, מתמטיקה גבוהה וכאלה. אבל הרגע אכלתי קרטיב פרילי, וברגע של הסח הדעת תקעתי אותו לעצמי בלחי במקום בפה.

סתומה, אני נהיית סתומה.

עוד מסימני הזמן:

 אצל המורטת, אחרי שהיא גמרה את אזור הנשרק'ה היא שאלה אם זה בסדר.

הרמתי את הראש כדי לבדוק, רק שאיפה שפעם היה מישור היום יש גבעה, ואין לי יותר קו צפייה ישיר לאזורים האינטימיים שלי. כמה משונה.

ועוד מסימני הזמן: חזייה הפכה ממשהו שאני לובשת כדי לא להסתובב עם הפטמות בחוץ לאביזר חיוני. ולא, זה לא שוס. אין לי מושג איך קונים חזיות, אני לא רגילה ללבוש חזיות, ובכלל, זהו, רואים את ההריון, ואני מרגישה קצת, איך אני יכולה להסביר... אני מרגישה כאילו, לא יודעת, כאילו יש משהו נורא לא מנומס בכל הגופניות הזאת.

אני מניחה שזה גם בגלל שפתאום הפכתי לפלח אוכלוסייה אקזוטי. יצא לי לשמוע יותר מדי פעמים לאחרונה "אף פעם לא שכבתי עם אישה בהריון." פתאום אני יחד עם הגמדה, הכושית, האסיאתית וזאת עם השדיים הענקיים, על מדף ה"צריך לעשות גם אחת כזאת."