ביום רביעי קרטעתי בחן, כולל כובע קש, כי גיליתי שלנשים בהריון מותר להיות כמה אקצנטריות שבא להן, ולאף אחד לא אכפת, לקוסקוסייה שבה קבעתי עם אחיי, נכנסתי מזיעה ואדומה, צנחתי על הכיסא, גנחתי, מים, ומלמלתי, "החום הזה יהרוג אותי!" ואז הג'ינג'י הסתכל בי, הנהן, ואמר, "כן, זה ידוע שאנשים שמנים סובלים יותר מחום."
פעם אחרת: בישלתי, בישלתי, בישלתי, ואז שטפתי כלים, כי איכשהו תור שטיפת הכלים לא לוקח בחשבון בישול בתור פעילות שמזכה בפטור. זו כמובן שטות גמורה, כי תוך כדי בישול שוטפים כלים כל הזמן - אני צריכה להעלות את הנושא לדיון המועצה, באמת - אבל לא משנה, ואז אותו ג'ינג'י קם מהספה של הסלון, ואמר, "אני עולה לחדר, שובר לי את הלב לראות אישה בהריון עובדת כל כך קשה."
ובפינתנו: פעם היה לי מוח. ד' נתנה לי המוני שמלות הריון מקסימות. אני חושבת שאני אפילו לא אספיק ללבוש את כולן לפני שהפיצפיצ תגיח. אז השבוע, כשביקרתי בסניף של "מנגו" שהיו בו אחלה מבצעים ממש התדכדכתי מזה שיש לי כל כך הרבה בגדים, כך שאין לי תירוץ לקנות עוד כמה שמלות.
אייטם שני בפינתנו פעם היה לי מוח: בשער של "7 לילות" יש תצלום של מילי אביטל, שבדיוק באותו חודש כמוני, והבטן שלה הרבה יותר גדולה. כאילו, תעזבו את זה שביום יום היא יותר יפה, חתיכה, מוצלחת, מצליחה, עשירה וכולי ממני, מה זה שווה אם אנחנו באותו חודש ולה יש בטן גדולה יותר? לוזרית! זה מה שהיא!
ועכשיו אלך לעשות משהו שמזמן לא עשיתי, ולנמנם כמה שעות. קשים, קשים הם חייה של אישה הרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
