לשאוף לנשוף

אתמול ארזתי את המלכה האם, או נכון יותר, היא ארזה אותי, כי אני העדפתי לשבת ולבהות בכפות רגליי העלובות, ושמנו פעמינו לקורס ההכנה ללידה. משונה, זו פעם ראשונה מזה אלוהים יודע כמה דורות במשפחה שלנו שהאם ובתה יוולדו באותו מקום, בתור מישהי שחוויית הזרות וההגירה היא אחד הדברים שהכי השפיעו עליי, יש בזה משהו מאוד משמח, הנה, הצלחנו לא לנדוד דור אחד, נחמד.

התלבטתי רבות בנוגע לקורס, האם לעשות את הקורס שבית החולים מציע, או לבחור במיילדת שתגיע אליי הביתה ותלמד אותי. יתרונות המיילדת הפרטית די ברורים, זה יהיה מהיר יותר (כל ימי שני ושלישי של חודש אוגוסט יוקדשו לקורס) אבל השיקול האמיתי שלי היה שאולי יהיה לי לא נוח להיות בקורס שבו כולם זוגות זוגות. דווקא בגלל זה בחרתי בסוף בקורס הרגיל - זאת המציאות שתהיה לי; לעת עתה המודל המשפחתי שלי הוא הפחות מקובל, ואני צריכה להתחיל להתרגל לזה, אז יסתכלו עליי מוזר כי באתי עם אמא שלי? יסתכלו, cest la vie. למרבה ההפתעה הייתה שם עוד מישהי עם אמא שלה, וכל השיעור החלפנו מבטים מסוקרנים, כאלה של "ומה הקטע שלך?" אבל לא נעים לשאול, אז נראה, אולי בהמשך אני אגלה מה הקטע שלה, ואולי לא.

הקורס, למרבה השעשוע, עניין את המלכה האם הרבה יותר מאשר אותי. המדריכה הסבירה על התקצרות צוואר הרחם, מחיקה, גובה הספינות בהתאם לשלבי הלידה וכאלה, דברים שכבר קראתי בלפחות חמישה ספרים שונים, ואמא שלי ישבה שם מרותקת. כשיצאנו היא אמרה לי בהתפעלות, "ואו, איזה מעניין הקורס הזה! איך תגיעי לחדר לידה הרבה יותר רגועה כי את יודעת כל כך הרבה." ואני שאלתי די בתדהמה, "מה, לא ידעת את זה?" מסתבר שלא, בחוג הכנה ללידה שהיא עשתה, לפני 37 שנה, התמקדו בנשימות ותרגילים, לא לימדו אותן על תהליך הלידה. אני חושבת שגם בזה יש משהו די מקסים, בשינוי שעברנו, בידיעה שידע הוא כוח, וגם שאחרי ארבע לידות, התהליך עצמו עדיין יכול לרתק.

בנוגע לזוגות זוגות שהיו שם, שמתי לב למשהו קצת משונה, רק שניים מהזוגות הפגינו ביחד אמיתי, כזה שהיה ברור ממנו שהם עוברים תהליך משותף. בשאר הזוגות האישה הקשיבה מרותקת, והגברים ניסו לעשות כאילו המילים "פקק רירי" לא מגעילות אותם. אני לא יודעת אם זה עניין של פאסון, מבוכה או משהו כזה. גם הקטע של התרגילים היה מצחיק - נשים רגילות לעשות תנועות מגוחכות לחלוטין בשיעורי התעמלות, אז כשהיא אמרה לסובב את האגן, אגנים נשיים התחילו לעוף לכל הכיוונים, בעוד שהגברים עמדו בפרצוץ קלוצי והתפללו שהאדמה תבלע אותם. אני נורא סקרנית לראות לאן זה יתפתח בהמשך.

עכשיו יש לי שאלה לקוראותיי שהן כבר אמהות: בגלל שההריון שלי מתנהל ללא בן זוג, זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם. נורא מסקרן אותי לדעת באיזה שלבים של ההריון נורא שמחתן שיש בן זוג בסביבה, איך הנוכחות של בן הזוג הנעימה על ההריון.