כנראה זו יריית הפתיחה לבחירות לראשות העירייה. בזמן האחרון התחילו להסתובב באזורים מסחריים בעירנו בני תשחורת לבושים בחולצות שעליהן מודפס, בדפוס משי, בכתום ובירוק, שזה שתי גלופות, מיינד יו, "אשקלונים קונים באשקלון" ומחלקים פליירים וכרטיסים כאלה המאיצים ומעודדים את בני העיר האשקלונים לקנות באשקלון. מגמה ברוכה דווקא. אני מאוד מאמינה בזה שעניי עירי קודמים, ואכן, דברים שאפשר לקנות כאן אני מעדיפה לקנות כאן.
לפני שבועיים, במהלך סיבוב באזור שבו שוכנת החנות של הוריי הגיעו אלינו בני התשחורת הנמרצים וביקשו להשאיר ערימת פליירים וכרטיסים. השאטני מאוד התלהב מהיוזמה, אבל מכיוון שהוא בחור קטנוני כזה הוא שאל אחד מהם, "תגידו, איפה קניתם והדפסתם את החולצות?" "באשקלון!" ענה הבחור ברגש. אממה? באשקלון יש שני מקומות שעושים בהם דפוס משי: אצלנו ואצל מיכה הנחמד מדפוס "שמר". ג'ויה העיפה מבט אחד בחולצה של הבחור ואמרה "לא, זאת גם לא עבודה של מיכה." ליתר ביטחון התקשרנו למיכה שאמר שלא קנו את החולצות ממנו.
בחיוך תכול עיניים השאטני הציע להם להתחפף מהחנות, ולחזור כשהם יקיימו מה שהם מטיפים לו.
היום שוב פגשנו, הפעם המלכה האם ואני, את הנודניקים במדרחוב, וכשהם ניסו להסביר לאמי למה חשוב שאשקלונים יקנו באשקלון היא שוב שאלה, בתמימות לכאורה, איפה הם קנו את החולצות (נו, באמת חשבתם שהאופי שוחר המדון שלי צמח מתוך האין? לעומתה אני הדלאי לאמה.) "פה, באשקלון!" אמרה הבחורה בשמחה "את משקרת." אמרה אמא שלי ממש לא בשמחה. הבחור שעמד לצידה לפחות הואיל בטובו להרגיש מבוכה וקרא למבוגר האחראי כדי לברר את העניין.
"מה השאלה?" שאל המבוגר האחראי.
"רק רציתי לדעת איפה קניתם את החולצות, אצל מישהו באשקלון?"
"כן," ענה המבוגר האחראי, "אצל רוני ורינה."
"נעים מאוד," הושיטה לו המלכה האם את היד, "אני רינה, ואתה משקר."
הוא עוד נעלב מזה שקראו לו שקרן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
