מאז שנחטפתי מידי הרופא הנחמד שלי לידיה של הרופאה להריון בסיכון גבוה, חיי הולכים ומסתבכים להם אט אט. כדי לוודא שהגמדת צומחת - צומחת, צומחת, אמנם יש פיגור של שלושה שבועות, אבל הוא עקבי לחלוטין, והשבוע היא עלתה עוד 400 גרם, נראה לי שעל מאה גרם שהיא עולה אני עולה קילו, אלוהים, אין לי כבר מה ללבוש! - אני צריכה לדייט עם הרופאה פעם בשבוע, אחרי מוניטור, ופעם בשבועיים לפגוש את הרופא של הסקירות, שבודק אם היא עדיין קטנה אבל פחות.
לסקירה של היום לקחתי את נציגי בתפוצות. מסכנה הפיצפיצ, מגיע לה שמישהו יתרגש ממנה, ואני, אמה ערלת הלב, כבר מטפסת לספת האולטרסאונד כשהדבר היחיד שמעניין אותי זה אם התארכו העצמות הארוכות או לא. נציגי בתפוצות אכן התרגש כדבעי.
אז למה אני מתלוננת? או, טוב ששאלתם! בהריון שבו הכול מתקתק כשורה, ה-US בשלב הזה נועד לוודא שהתינוק גדל, שכמות מי השפיר סבירה, ושהכול באופן כללי סבבה. אצל הזעיקה צריך לערוך מדידות מדויקות. מה הבעיה עם מדידות מדויקות? או, טוב ששאלתם גם את זה! הבעיה היא שכלל שהעובר יותר גדול רואים יותר טוב, וכך אפשר לגלות עוד ועוד ועוד דברים שחורגים מהנורמה. נגיד, התגלית של היום היא שיש לה הרבה מעיים, בממוצע. כאילו, איזה מין ממצא דבילי זה, ריבוי לולאות מעיים? למה שמישהו ידע איך כמות המעיים שיש לו מתייחסת לממוצע? באמא שלי, אני אוטוטו בת 36, ואין לי מושג מה אורך המעיים שלי יחסית לנורמה, או בכלל, והאמת? מעולם לא התעניינתי בסוגיה זאת. כל עוד הם עובדים בצורה סדירה, אני מעדיפה להתעלם מהם.
זה אומר שאם הכול יהיה בסדר והיא תצא בזמן, בעוד שישה שבועות, היא תעבור עוד שלוש סקירות מקיפות. ואם הכול יהיה בסדר, אינשאללה אמן אמן אמן, בכל סקירה היא תהיה גדולה יותר (טפו! חמסה!) ואפשר יהיה לראות בבירור עוד ועוד דברים חדשים ואקזוטיים כדי לבדוק איך הם יחסית לנורמה. מגניב, זה הולך להיות ממש מגניב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
