בפורום אמהות יחידניות מבחירה בתפוז, שאני קוראת באדיקות ומשתתפת באופן די עקבי פתחו לפני כמה ימים ת'רד שעוסק בילד שני. זה לא כזה חידוש, לרבות מנשות הפורום יש שני ילדים ואפילו שלושה, אבל זה גרם לי להרהר בשינוי ובלגיטימיות.
לפני כמה חודשים יצא לי לדבר עם אם יחידנית לילד בן שבע, כשהיא שאלה אותי בת כמה אני היא קצת התפלאה למה לא חיכיתי עוד קצת, כי בכל זאת, 35, ועוד יש זמן, זה לא שאני רצה על שתי הביציות האחרונות. נתתי לה את ההסבר הרגיל, אולי היא הסכימה אתי, אולי לא. הבנתי מה היא אומרת לי. פעם, כדי שאמהות יחידנית תהיה לגיטימית אישה הייתה צריכה להוכיח שהיא עשתה כמיטב יכולתה כדי לעמוד בסטנדרטים המקובלים, ורק כשהבטריות של השעון הביולוגי באמת עמדו להתרוקן לגמרי זה היה בסדר לנסות להביא ילד לעולם לא במסגרת של משפחה רגילה. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי הסבל שבטיפולי הפוריות היה גם סוג של מס חברתי שצריך לשלם על זה שלא הצלחת למצוא מי יתחתן איתך ויעשה לך ילד, מסכנה.
היום זה כבר לא ככה. אני אפילו לא בין הנשים הכי צעירות בפורום, יש שם נשים שעוד לפני גיל שלושים כבר הפכו לאמהות ולא פעם קורה שדווקא נשות הפורום מוצאות את עצמן מנסות לרסן מישהי בת 26-7 שכבר נורא רוצה להיות אם, ולהגיד לה שאולי תחכה קצת, שהיא עדיין נורא צעירה.
עוד משהו שהשתנה זה שבגלל שקיימת נטיה להתחיל את האמהות היחידנית בגיל צעיר יותר, חלק גדול מהנשים יכולות להספיק ללדת כמה ילדים. לי, למשל, היה ברור מההתחלה שאני רוצה יותר מילד (ילדה, זעיקה!) אחד, ושככל שזה תלוי בי, יהיו לי לפחות שני ילדים. פעם, כשהנטייה הייתה לחכות יותר עם ההחלטה, ילד ראשון היה בגדר נס, ועל ילד שני כבר לא היה מה לדבר.
אבל מכיוון שאנחנו במדינה שסוגדת לילודה, אני כבר רואה כאן עוד פתח מדאיג להלחצות. בעבר נשים שלא ממש רצו ילדים, או שלא הרגישו שהן רוצות לגדל ילד ללא אב, ואלה שני דברים לגיטימיים לחלוטין, יכלו דווקא למצוא מפלט בתקתוק השעון. זה לא שהן לא רצו, הן נורא רצו, פשוט האחד לא הגיע, ואופס, נגמר הזמן. זאת הייתה דרך אלגנטית למדי לחמוק מהאמהות בלי לצאת בהצהרות שמעוררות המון אנטגוניזם. לא עוד, היום, כשכל סבתא שמעה על בנק הזרע, נשים מעל גיל 35 מתחילות לחוש מכבש לחצים מסוג אחר, כבר לא מלחיצים להתחתן, אבל כן מלחיצים לעשות ילד, והנה, הבת של השכנים קנתה ילד בבנק הזרע והיא נורא מרוצה! אבל שוב, הלחץ לא נגמר בילד אחד, כי בן יחיד זה לא משפחה, לא ולא! עכשיו צריך שניים, לפחות. אני גם מבינה את המעודדים, אישה עם ילדים היא הרבה יותר קלה לעיכול מאשר רווקה ללא ילדים. עם רווקות תמיד יש חשד שמא הן מורדות בסדר החברתי הקיים, וזה לא נוח, אבל רווקה עם ילד, אפשר מצד אחד לחמול עליה, כי אף אחד לא התחתן איתה, ומצד שני לחבק אותה בפטרונות, כי היא לא בעטה בערכים המקובלים עלינו, הנה, היא אם.
אז בעצם היחידנות יוצרת מעין תנועת מלקחיים חברתית, מצד אחד היא מאפשרת לנשים שרוצות להיות אמהות ולא לגמרי מסתדרות עם הקונספט של הזוגיות לממש את הרצון, אבל מצד שני היא יכולה לשמש עוד כלי שמאפשר להכניס אנשים (גם זוגות של הומואים מתחילים לחוות לחץ ילודה, מסתבר.) לתלם החברתי המקובל. נורא מעניין לאן זה יוביל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
