כמדי שנה מאז פרוץ הבלוג, ובהשראתה של אינדי, גם השנה עשיתי תשליך. כרגיל, כתבתי את הדברים שאני רוצה להיפטר מהם ואז נסעתי לים להשליך אותם. מכיוון שהשנה תהיה טיפה שונה משנים אחרות, הדברים שכתבתי שאני רוצה להיפטר מהם קשורים בעיקר לאיזו מין אימא אני רוצה להיות. זאת אומרת, יש לי המוני תכונות רעות, אבל האמת היא שאני קשורה לכל אחת ואחת מהן, וקשה לי לדמיין את עצמי בלעדיהן, כאילו, אם לא אהיה אטומה רגשית, אגוצנטרית ואדישה, מי אני בדיוק? מצד שני, אלה לא תכונות שיהפכו אותי לאם טובה, לכן כתבתי, כתבתי, כתבתי, אבל בצד שמתי כוכבית קטנה:
* אני רוצה להיפטר מהן רק בהקשר של הפיץ, לא באופן כללי!
כאילו, זה לא שאני לא סומכת על אלוהים, אבל חשוב לי שלא יהיו אי הבנות.
אה, ולזכור להריון הבא: אם שוב במקרה אני אהיה בחודש שמיני בתקופת החגים, לנסוע לעשות תשליך בחוף הצפוני זה רעיון ממש גרוע. עלייה חולית תלולה היא לא משהו שהולם בטן עצומה.
טרנד משונה ביותר: בכל מקום שכותבים בו על סליחה היו כתבות על למי אנשים סולחים, למי הם לא סולחים, אבל בשום מקום לא קראתי בקשות לסליחה. אני לא מבינה את זה, זה לא מחמיץ לחלוטין את רוח החג? זאת לא יהירות בלתי נסבלת? הרי כל הרעיון הוא להשפיל מבט, ובענווה לבקש סליחה מאנשים שחטאנו להם, לא לשלב ידיים, ובגאווה לומר למי אנחנו מוכנים או לא מוכנים לסלוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
