לשאוף לנשוף

בדיוק היום, לפני 16 שנה, איבדתי את בתוליי. זה נשמע כמו פתיחת ספר של ורגס, אבל זו האמת. מהשנה הבאה, יהיו לי יותר שנים לא בתולות מאשר שנים בתולות. השנה היא קו המשווה של הבתוליות.

לבשתי חולצה ורודה. ורוד הוא הצבע האהוב עלי, אבל עם צבע העור שלי אני לא יכולה להרשות לעצמי ללבוש אותו. בגיל 16 וחצי לא ידעתי שיש צבעים שאסור לי ללבוש, ומכנסי גלישה בצבע טורקיז, עם ציורים קטנים, יחפה, הייתי יחפה. עד הצבא הסתובבתי כל הקיץ יחפה. התרגלתי לחזור הביתה, לחפש מחט ופינצטה, ולהוציא לעצמי זכוכיות מכפות הרגליים.

זה לא שלא ניסיתי קודם, אבל הכוס שלי התנגד בתוקף לכל ניסיונות החדירה, כבר התחלתי לפחד שיש לי ווגניסמוס, היום אני לא מבינה למה ילדה בת 16 אמורה לדעת מה זה ווגיניסמוס. ח' היה מנוסה, רבאק, הוא אפילו הכניס את א' להריון, יותר מנוסה מזה אי אפשר לבקש!

הגעתי אליו הביתה, התפשטנו, התמזמזנו קצת, נשכבנו על המיטה, הייתה לו מיטה מכוערת אש, בסגנון ערבי פר-אקסלנס, ואז כאב נורא, וכמה שניות אחר כך נגמר. כשהלכתי לשירותים אחר כך, על נייר הטואלט היה קצת דם, טיפטיפה. גם בפעמיים הבאות יהיה דם, אף פעם לא בכמות שתספיק להכתים סדין, נניח, אבל דם.

והנה אני, 16 שנים ו-48 גברים אחריו. שתי מערכות יחסים ממש רציניות, עוד, נניח, חמש או שש רציניות למדי, כמה לא רציניות בכלל, סטוצים, סטוצים מתמשכים, חושבת על המשמעות שיש לסקס מאז ועד היום. כמה דברים הרגע הזה, שגבר ואישה מתחברים בו פיזית, היה בשבילי - בהתחלה כלי להיות מקובלת, אחר כך כדי להעניש את עצמי, ואז מגן מפני חרדות, ועונג חריף, קיצוני, אינטימיות, חיבה, תשוקה, אדישות, רצון לרצות, דרך להתחמק בה מדיונים על דברים כואבים, כל הדברים האלה ועוד נכנסו לתוך הסקס שלי. מה שעוד לא היה לי, וכנראה זה עצוב, זו מערכת יחסים אמיתית שיש בה גם מקום לתשוקה. התשוקה שלי מביכה אותי, אין לה מקום במערכת "זוגית", או שאולי גדלתי קצת, ועם הבא כן יהיה לה מקום? אני מקווה שכן, מגיע לי.